התנועה במצב של מלחמה.
כבר תשעה שבועות שאנחנו נמצאים במלחמה. במהלך תשעת השבועות האחרונים ניסיתי להתמקד בטוב ובחיוביות. זה דבר שקשה להתמקד בו בזמן שאנשים נהרגים ונחטפים מחוץ למדינה שלהם, מחוץ לבית שלהם, מחוץ למקום הבטוח שלהם. יחד עם זאת, גיליתי שיש משהו מיוחד בעם שלנו, אחווה משותפת לעזור לכוחות הביטחון ולמשפחות החטופים וההרוגים.
המלחמה התחילה בסיום חגי תשרי והיא גלשה לחג החנוכה. חנוכה הוא חג של ניסים, נפלאות ואור. איך משלבים את חג האורים עם מלחמה, אזרחים חטופים ואבדות כה גדולות?
התשובה חבויה בנו. הזיכרון המרכזי של העם ממקור החג הוא האור בסוף המלחמה בבית המקדש- וזה מתאר את העם שלנו. אחרי מלחמות נוראות ותקופות בהן היה קשה לראות את הדברים החיוביים, אנחנו כעת מתמקדים בהם.
מהחוויה שלי, במחנה מוצקין הצלחנו להראות את האור אחת לשנייה במהלך התקופה המבלבלת הזאת. התנדבנו בחקלאות, ביחד עם ילדים ובאריזות מזון לחיילים.
אני בטוחה שעוד מחנות ביצעו עשייה כלפי המצב והרגישו כמו במחנה שלנו - חום ואור במצב שאינו אופטימלי.
התנועה שלנו, שמנסה להחיות ולשמר על השגרה כמה שהיא מסוגלת, ממשיכה בעשייה החיובית למען החברה הישראלית. ממשיכה ליצור הזדמנויות חדשות להתנדב, להדריך, להמשיך במפעלים ובמה שהתנועה דוגלת ועומדת בה.
מאחלת לכולנו חג בו נצליח לזכור את החושך אך עדיין נבחר להתעמק באור. שחר יגיל משכבת איל, מחנה מוצקין.