top of page
חיפוש

מילות פרידה | ליאור קשת ממוצקין

צוות במבחן

אוף לא בא לי לסכם שנה ואת האמת אני אגיד שאני מפחד מזה רצח.

אז אני אתחיל מלהרים לנו כי אנחנו פשוט אלופים ואני חושב שכבר לאורך המונולוג הזה כבר תבינו למה.


אז ככה, אני ארצה להתחיל מלדבר בתור קשת המדריך של הבננזאורים, הגעתי אי שם בסוף אוגוסט לשיחה עם דניאל עם המון רצון ובקשה קצת מוזרה, אמרתי לה שאני רוצה להדריך, איזה חוג שהיא תתן לי. החלק המוזר הוא שאני גר 120 קמ מהמחנה ובזמן שאני לא בבית אני בפנימיה צבאית. דניאל לא הייתה קלה על ההדק וחיכיתי ממש בציפיה במשך כמעט שבוע האם כדי לקבל את ההודעה הזאת: "היי בשורה משמחת לא יודעת אם זה כבר הגיע אליך אבל הצלחנו לסדר את זה שאתה תדריך!". הייתי בעננים אבל לא כי אני עכשיו חלק ממחנה מוצקין אלא כי סוף סוף יכולתי להדריך. במהלך תחילת השנה, שחף לא פספס שום הזדמנות כדי להגיד לי שאני חלק ממחנה מוצקין עכשיו ואני עם הגאווה מהמחנה שלי בבית בכל פעם התכחשתי לזה ועניתי לו שאין סיכוי בעולם אני מדריך במוצקין וחניך בשקמה וזה הכל!!!


לאורך השנה הזאת קרו אלף ואחת דברים ששמו את החיים בפרספקטיבה אחרת בניהם מלחמה ששמה את החיים של כולנו קצת במקום אחר, לקראת חודשיים לאחר תחילת המלחמה נקראתי לחזור ללימודים בפנימיה, דבר שלאור ההגבלות הביטחוניות החדשות אמר שלא אוכל לצאת יותר להדריך, אני זוכר את השבת הזאת אני הרמתי כמות יפה של טלפונים להרבה אנשים מהמחנה בניסיון לקבל איזשהוא פיתרון קסמים, ופה מתחיל החלק היפה באמת, לא משנה למי התקשרתי לא קיבלתי את התשובה שחיפשתי אבל קיבלתי כל כך הרבה יותר מזה, קיבלתי התחייבות. אחת שאומרת שויהי מה אני חלק ממחנה מוצקין. למעשה גם שם שחף כיכב ואמר "אם צריך אנחנו ניסע כל הבוגרת ונפגין בשער עד שישחררו אותך להדריך".


ושם באופן אירוני אמרתי בפעם הראשונה שאני חניך במחנה מוצקין, הרגשתי את החום האהבה והמשפחתיות שיש במחנה המדהים שלנו בבוגרת המדהימה שלנו, התחלתי לראות את הדברים אחרת, לשיר איתכם ביחד את המורל היחיד של המחנה (אנחנו חייבים עוד מורלים). הפכתם להיות הבית שלי, החלטתי שאני יוצא איתכם למפעל חנוכה שאיך לא בראשו עמדו שתי מוצקיניות מדהימות, הפכתי להיות מדריך יותר טוב וגם החניכים שלי ראו את זה - נהניתי יותר להגיע למחנה, נהניתי מכל דקה ודקה.



החברים התותחים שלי מהחוג כבר יודעים המחנה הזה הפך להיות המשפחה שלי, מבחינתי שמשהו היה קורה במחנה זה היה ברמת החשיבות של אירוע משפחתי וככה גם הייתי מציג את זה אל מול המפקדים שלי. כי כאלה אתם, אנשים ששווה לתת בשבילם, אנשים שכיף להיות בחברתם, גרמתם לי להבין אחד אחד מה זה להיות חלק מהאימפריה הענקית הזאת שנקראת מחנה מוצקין. גרמתם לי לשכוח שאני נוסע כמות לא נורמלית של שעות רק כדי להיות בשעה וחצי פעולה ואולי איזה ערב בוגרת אחריו, כי כשהייתי נוסע לפה הייתי בא עם חיוך ענק וציפיה שמעולם לא הייתה מאכזבת, וכשהייתי חוזר הייתי חוזר עם חיוך ענק על פניי וכוחות לנסוע גם אלף שעות.


ואני אסיים בזה, אם עוד לא הבנתם כמה אלופים אנחנו מהמונולוג הזה אז הנה כמה עובדות:

יש לנו 180 חניכים רשומים וכל זה בזמן מלחמה

אנחנו הבוגרת היחידה ואני יכול להגיד את זה שנותנת 24/8 את כל מה שהיא יכולה כדי להרים את המפעלים הכי שווים

אנחנו ההוכחה לכך שזו לא הכמות זו האיכות

אנחנו אידיאל הבוגרת של כל מחנה במחנות העולים

אנחנו מוציאים השנה את מספר הקומונרים הגדול ביותר שיוצא לשנת שירות

אנחנו הרמנו חג תנועה ענקי

שבוע פתקיות שבו ליטרלי לא היה מקום לעוד חניכים

אירועי שיא למתבגרת

השבעה מטורפת

הפנינג פתיחת שנה

הפנינג פורים

השתתפנו באירועים קהילתיים

התנדבנו במרכז משמעות

ועוד כל כך הרבה דברים שכבר כואב לי לרשום אז אני אעצור פה




אז בנימה זאת אני אעצור ואומר תודה פעם אחת אחרונה על זה שהפכתם להיות המשפחה שלי, הבית שלי, הכל בשבילי בחיים. לא חשבתי שאני אוכל להרגיש כל כך חלק ממשהו כמו במחנה הזה, בבוגרת הזאת, ובחוג הזה. לימדתם אותי כל כך הרבה על משפחה וחברות וגרמתם לי להבין שזה לא התוצאה זו הדרך ויתר חשוב מי שעובר אותך איתה ולא יכולתי לבקש לעצמי אנשים יותר טובים לעבור איתם את הדרך הזאת, מחנה מוצקין אני אוהב אותכם.





10 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page