אני מבלה (לצערי) הרבה זמן בטיקטוק. בין הסרטונים על בנות שמאוהבות בדני קושמרו ואפיית עוגיות רחל, שמתי לב שנוצר טרנד חדש ונורא: הקדשת טילים לנופלים, ישובים וקהילות. דוגמא מתוך סרטון שצפיתי:
"רוצים להקדיש את שם היקירים שלכם על טיל או פצצה כנקמה לחמאס? שיגור מובטח לתוך בית של חמאסניקים- תוצאות מדוייקות!! כתבו לי את שמותיהם בתגובות ואשגר."
מפחיד אותי איך בקלות החייל הזה, וכל עשרות האנשים שהגיבו נשאבו היישר לתוך הגישה של החמאס, של נקמה על נקמה על נקמה: מעגל אינסופי של אלימות שבו כולנו מפסידים.
אני מבינה אותם, גם אני כועסת על המצב וכואבת על כל הנופלים. אבל אנחנו לא יכולים לפעול כך.
בערכי צה"ל נכתב: "טוהר הנשק- החייל ישתמש בנשקו ובכוחו לביצוע המשימה בלבד, אך ורק במידה הנדרשת לכך, וישמור על צלם אנוש אף בלחימה."
בסמינר גרעין שמעתי כמה חברות מתלוננות כמה חפרו להם על ערכי צה"ל. עכשיו ערכים אלו נמצאים במבחן הכי קשה שהיה לנו בשנים האחרונות. אחרי שהמלחמה הארורה הזו תגמר נצטרך להרים את השברים ולהסתכל לעם שלנו בעיניים והגיד לעצמנו שהצלחנו במבחן הזה: לשמור על צלם אנוש, לפעול מתוך אהבת ישראל ולא רק שנאת החמאס.
לכולנו יש תפקיד במאמץ הזה: החיילות שבחזית, החיילים שבעוטף והאזרחיות. אני מצפה את זה מעצמי, בני הגרעין שלי, התנועה ובשאיפה מכל המדינה.