הערת המערכת: הכתבה נכתבה במקום כמכתב לחברות הבוקר במחנה בוגרת, לרגל פרידת אורן מהבוגרת ומהמחנה ויציאתה לשנת שירות.
אני יושבת עכשיו בחדר שלי ומנסה לדמיין את חיי ללא התנועה. מנסה לדמיין מה היה מעסיק אותי בחופש הגדול האחרון שלי, ולאן בכלל הייתי הולכת אחריו. האם הייתי יוצאת בכלל לשנת שירות? באילו ערכים הייתי מאמינה? מה היו תחומי העניין שלי? מי היו השותפות שלי?
באחד הסמינרים, עמוק בתוך תהליך הגרעין, דיברתי על זה עם אחת מחברות הגרעין הקרובות ביותר שלי. היא סיפרה לי שהיא מפחדת לעזוב את המחנה. ואולי, בעתיד, לעזוב את התנועה בכלל. )כולנו חוטאות לפעמים, כשקשה, בשקיעה למחשבות לגבי העתיד הגדול והנורא...( חברת הגרעין שלי סיפרה שהיא מפחדת, כי היא לא מסוגלת לדמיין את החיים שלה בלי הת־ נועה.. חשבתי על זה קצת, ואז הבנתי. אין אורן ללא התנועה.
כלומר, יש אורן בלי הסממנים החיצוניים. יש אורן בלי חולצה כחו־ לה. יש אפילו אורן בחולצה ממותג בגדים מנצל ומעביד. יש אורן בלי חניכות ובלי שיר המקי״ץ 2015 שתקוע בראש. אבל הבחירה בתנועה היא לא ערך בויקיפדיה, לא כמה שורות עם ציור לא ברור במילון, ולא סרטון 'עשה זאת בעצמך' ביוטיוב. התנועה היא משהו בראש, בלב, במעט שעות שינה בסמינר. היא בחירה בשותפים ושותפות, בחינוך, בחברות אמיתית, בכנות, באמונה שתמיד אפשר אחרת, שזו לא הברירת מחדל. היא הבחירה ללבוש חולצה כחולה גם כשחם, ולהחזיק ידיים עם חברה במסע לפולין התנועתי כשכל כך כל כך קר.
אני בחרתי בתנועה. כחניכה, כמדריכה שנה שלישית, כחברת חוג שהיה והשתנה ושינה את השם כמה וכמה פעמים וקצת התפרק אבל גם נשארו בו ניצוצות, כחברה בבוגרת הלא גדולה אבל הכי טובה וחזקה שיכולה להיות, כחברת גרעין רקיע וקומונרית עוד לא כל כך בעתיד. ואני בוחרת גם להמשיך הלאה, אבל אני לא משאירה את כל זה מאחורי. אני משאירה את כל זה בלב שלי.
זה לא מכתב פרידה. אמנם ככה קראתי לזה כשגוגל דוקס דרש ממני לתת לזה שם כשכתבתי את זה, אבל זה לא מכתב פרידה. זה מכתב סיכום של תקופה של כמה שנים. אני רוצה לבקש מכן, בוגרת שלי, שותפים ושותפות שלי, חלק גם לפעמים שק האיגרוף שלי, שתבחרו בתנועה גם אתן. שתבחרו להדריך, או ללוות, או לרכז ולהוביל צוות. שתבחרו בחולצה הכחולה. שתבחרו להאמין באדם, גם אם הוא חניכה קשה בכיתה ד׳.ואני שותפה שלכן תמיד, בטוב וברע, בקיבוץ המופרט, כשאני בשנת שירות וגם כשאני בצבא (ואפילו כשאני אהיה זקנה עם מיליון חתולים).
בסוף הסרט ״ת׳ור ראגנארוק״, ת׳ור מסביר שהמקום שבו הם גרו (אסגארד) ועכשיו מושמד, הוא לא המקום הפיזי- אלא האנשים שהופכים את המקום למה שהוא. רציתי להגיד תודה על שעשיתן את המחנה הזה יותר משני חדרים ושמונה קירות עם כמה וכמה חלונות ולא מעט נמלי אש- עשיתן את המקום הזה בית, חוויות מכל מיני סוגים ורגעים שלא אשכח לעולם.
תודה. אורן

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon

ת.ד. 9057, רמת אפעל, 5219001

מייל: haolim@tkz.co.il

טלפון: 03-5350157

פקס: 03-5350159