היי! אני נלה ואני אישה, יהודייה, צברית ישראלית ממוצא רוסי, מאמינה בשוויון כל אדם באשר הוא אדם, מאמינה ברוחות, חובבת מוזיקת היפ-הופ, חרדתית, ונערה. אלה הם כמה דברים שמאפיינים אותי כבת אדם, או את ההתנהגות שלי ביום-יום. חלקם משפיעים עליי יותר וחלקם פחות, חלקם באים לידי ביטוי יותר וחלקם פחות. אבל אחת מההגדרות האלה מטרידה אותי במידה ניכרת יותר מהשאר, והיא: נערה. בעצם, היא לא באמת מטרידה אותי – זאת אומרת, אני בת 16 ולכן נגזר עליי להיות נערה ולקחת חלק בגיל ההתבגרות, כחלק משלבי החיים, ואני חסרת אונים מול ההגדרה הזו. אך בהיותי בת נוער בחברה הישראלית אני נכנסת גם לכל מיני הגדרות וחוקים שונים, אשר אני חסרת אונים גם מולם, אבל לא בגלל היבטים ביולוגיים. בהתאמה לגיל ההתבגרות, חוקים חברתיים רבים בחברת בני הנוער עוסקים בכל הקשור לרומנטיקה, מין ומיניות (אין מה לעשות, בשלב מסוים ההורמונים משתלטים עלינו ואנחנו נתונים לחסדיהם, כל מה שנותר לנו הוא לקוות לטוב).

 

הסיבה שהיה לי חשוב לציין שאני נערה היא משום שאני בעצמי נתונה להגדרות אלו ממש ופוגשת בהן בחיי היום-יומיים, וההתאמה או חוסר ההתאמה להן משפיעות עליי מאד. חלק מהחוקים מכתיבים את ההליכים להיווצרות קשרים, לדוגמה: זוג נהיה זוג לאחר תקופה ממושכת של מבטים וחיוכים ופלרטוטים שבסופה השניים מתנשקים ומלאכי קופידון יורדים מהשמיים, מפזרים קצת נצנצים ומעתה והלאה הם מוכרזים כזוג, ללא צורך לשאול או לדבר על הנושא. נגיעות בדרך כלל אינן מלוות בשאלה או וודאות שהן בסדר ומקובלות ע"י הצד השני, משום שיש רצון רב להראות נוכחות דומיננטית, להיות גבריים ו-"השולטים" במערכת היחסים, ולא רכרוכיים ששואלים. אמנם יש בנות שלא מפחדות להעיף את היד שלהם מהגוף שלהן ולהתעמת איתם, לא כולן בורכו עם האומץ; עם היכולת להתמודד עם המצב או עם ההבנה שגופן הוא שלהן ויש להן ורק להן את הזכות המלאה להחליט מה קורה לו, לא לחבר שלהן. כלפי הבנים ישנה ציפייה רבה שיהיו המאצ'ואים והדומיננטיים, שידעו איך לכבוש את הלבבות והתחתונים של הנשים בעזרת קריצה בלבד. אצל בנים, ניסיון מיני באשר הוא הוא רצוי, מבורך ומוערך; בעוד שאצל בנות הגבול בין תשואות לבין שיימינג כבד הוא דק מאד, ומורכב מקריטריונים רבים אשר כוללים את פרק הזמן שבו הזוג היה ביחד; עצם קיומה של מערכת היחסים; בכמה מערכות יחסים הייתה ועם כמה בנים שכבה; ועוד. המוסכמות החברתיות האלה גורמות לאי הבנה שיוצרת אי נעימות לשני הצדדים, לחוסר ביטחון אצל אנשים שלא מתאימים לקריטריונים הנ״ל ומרגישים שאין להם מקום בחברה, או למעשים שנעשים מתוך קונפורמיות, מתוך הבנה שככה המציאות עובדת וככה מקובל בחברה, אז ככה עליי להתנהג.

 

המציאות המקובלת בחברת בני הנוער עלולה לפתח אנשים צעירים לאנשים אלימים ופוגעים, או לאנשים אשר מאמינים שמגיעה להם האלימות והפגיעה. אני לא יכולה להדגיש מספיק כמה חורה לי המחשבה הזו, וכמה חשוב שאנחנו, כחניכים ומדריכים בתנועת נוער, נחנך ונתחנך לערכים שונים מאלה המקובלים היום; ליחס שונה כלפי נשים, גברים, הגוף שלהם והמיניות שלהם. בתור תנועה הדוגלת בערכי שוויון; בתור בני נוער אשר שואפים ככל שביכולתם לתקן עוולות בחברה הישראלית שסובבת אותנו; בתור מדריכים שלקחו על עצמם את התפקיד להיות בן אדם משמעותי בחייו של החניך ולהיות עבורו דמות חינוכית ותומכת; בתור בני גרעין שבחרו להגיע למחנה, לבית ספר, לשכונה או קהילה, להתעקש על מפגש אמיתי וליצור חברות נוער אלטרנטיביות -  אנו חייבים להיות ערים למה שקורה סביבנו גם בתחום הזה. עלינו לפתח שיחה פתוחה וכנה על הדרכים בהן ניתן לקיים מיניות בריאה ויחסים בריאים בין גברים לנשים, ולא להתעלם או לתת לגיטימציה להתנהגות פוגענית.

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon

ת.ד. 9057, רמת אפעל, 5219001

מייל: haolim@tkz.co.il

טלפון: 03-5350157

פקס: 03-5350159