קורס המד"צים שלי היה אחת החוויות הכי משמעותיות שעברתי בחיים. לפני שיצאתי לקורס פחדתי מכל מיני דברים, למשל: שארגיש שם לבד, שהמקלחות יהיו נוראיות, שלא יהיה לי למי לפנות כשאהיה בלי פלאפון, וגם שהפעולות יהיו משעממות, כי ממש לא הייתי בראש של להדריך אחרי הקורס. אבל יצאתי למרות הכל, בשביל החוויה.
כשהגענו לשם ופגשתי את החוג שלי, התגובה הראשונית שלי הייתה "אוף" כזה בלב. הייתי בטוחה שכולם קיבלו חוגים טובים ורק אני נדפקתי. לא לקח לי יותר מידי זמן להבין שזה )בדיוק כמו כל שאר הדברים שמהם פחדתי( היה בדיוק ההפך הגמור. הכל היה בעיני יותר ממושלם. לא הייתי צריכה לדאוג יותר לכלום ולרגע אחד לא רציתי לחזור הביתה, רק פחדתי מזה.
אחד הדברים שיצאתי איתו מהקורס מד"צים, חוץ ממעגל החברים החדש, הגדול והמדהים שהכרתי שם, היו האנשים שכבר הכרתי בעבר, ולא מצאתי איתם שום זכר לחיבור, ובמהלך הימים בקורס הפכו לחברים הכי טובים שלי. בנוגע להדרכה, אחרי כל הפעמים שאמרתי "אני? בחיים לא אדריך", היום אני מדריכה חוג ו' במחנה שלי ולא מתחרטת לרגע על ההחלטה לצאת לקורס ולהדריך. קיבלנו שם את כל הכלים בשביל זה, עברנו סדנאות ממש מגניבות )שכיף לעבור גם בלי קשר להדרכה( עם אנשים שהם שיא המגניבים, ובאיזשהו שלב גם העברנו בעצמנו, בצוותים, פעולה לחוג שלנו בפעם הראשונה. אבל זה לא באמת משנה כמה אני אנסה לתאר את החוויה הזו. לעבור 9 ימים, 8 לילות, ארוחות, מורלים, מסדרים ומסלולים עם אנשים שהפכו כבר להיות המשפחה שלך, זה משהו שלא תדע כמה זה כיף עד שתנסה.
היו רגעים בקורס שהיו לי אישית יחסית מבאסים. לפעמים, בזמן הפנוי בערבים, הייתי משוטטת, ולא היה לי עם מי להעביר את הזמן. אבל האמת שזו בכלל לא הייתה בעיה, כי מהר מאוד הייתי מוצאת את עצמי יושבת במעגל של גיטרה ושירים, או מסתובבת עם חברים וצוחקת עם אנשים חדשים. בזמן הפנוי גם היינו ממציאים ריקודים לשיר של ההשכמה ויוצאים מהר מהשק"שים בבוקר כדי לרקוד אותו, היינו ממציאים מתכונים מהאוכל בפריסות, היינו מקבלים ד"שים מההורים והמשפחה, ובעיקר היינו מתלהבים כשהמפקדים ענו לפניות שלנו ששלחנו בתיבת הפניות.
לדעתי, להפסיד חוויה כמו הקורס מד"צים זה חתיכת פספוס אמיתי. יצאתי משם עם ים חוויות ודברים שלמדתי על עצמי, והלוואי שהייתי יכולה לחזור אחורה ולעשות את זה שוב.
כשהגיע היום העצוב ביותר בלב תנועה - היום האחרון, אני חייבת לומר שהתבאסתי. היה לי כל כך כיף ונהנתי ברמה מטורפת שלא רציתי לחזור הביתה. ביום האחרון קיבלנו תעודות על שסיימנו 7 שעות של הדרכה למתבגרת וזה היה די מרגש. כל השכבה התאספה ביחד בחצר בחוץ ושרנו, קפצנו, צעקנו עלה נעלה! זה היה רגע ממש מרגש וכיף. כשעלינו על האוטובוסים הביתה הבנתי שהלב תנועה היה משהו מדהים. שמחתי שיצאתי למפעל תנועה הראשון שלי, שמחתי שהכרתי כל כך הרבה חברים חדשים. שמחתי שיצא לי לעבור כל כך הרבה פעולות, ובעיקר שמחתי שעברתי את החוויה הזאת.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon

ת.ד. 9057, רמת אפעל, 5219001

מייל: haolim@tkz.co.il

טלפון: 03-5350157

פקס: 03-5350159