חופשת הקיץ תשע"ח לא הייתה עוד חופשה רגילה בעבור חניכי שכבת כנרת הטרייה, שכבה שהוכרזה באותו הקיץ בדיוק בסמינר השביעיות. אותם חברי שכבה צעירה ואיתנה החליטו למחות כנגד האדישות ובעד האחווה. מתוך החלטה שכזו הקימו את הפרויקט "כאן ביתי". והנה איך שהכל התחיל...

במהלך הקיץ הזה, התגברה המתיחות בעוטף עזה, אחרי ארבע שנים של רגיעה יחסית. שלל הכתבות על השריפות וההתקפות החוזרות הופיעו להן באמצעי התקשורת, אך היה נדמה לכולנו כי הכתבות האלו הן רגעיות, חולפות. הרגשנו שאף אחד לא עוצר, שואל, חושב. כולנו נהיינו פאסיביים לנוכח התמונות בטלוויזיה. וכאן נכנסה השאלה- איך אנחנו, חניכים מכלל הארץ אך לא מאזור העוטף, הופכים להיות אקטיביים לגבי המצב הקיים בארץ? לגבי התחושות שחווינו כלפיו? והשאלה, השאלה לא עזבה, השאלה ליוותה והפרתה ויצרה. ומתוך השאלה ובתהליך ממושך החלטנו שאנחנו, תלמידי השמינית לעתיד, הולכים להגיע לאזור העוטף ולהיות אקטיביים בעזרת הכלי שקיבלנו על עצמנו, הלא הוא החינוך. וכך היה. בחום של אמצע אוגוסט הגענו 12 חברי וחברות שכבת כנרת לשני קיבוצים בעוטף- יד מרדכי וזיקים. בכל אחד שכזה העברנו פעילות חינוכית שבנינו וכן עברנו בעצמנו תכנים ממרכזי ומדריכי שכבה שהגיעו אתנו לאזור והיו שותפים מלאים למעשה שלנו. את הפעילות החינוכית העברנו לעשרות ילדים בכיתות ג'-ו' במקום שהוא לא אחר מביתם. נוסף לכל, טעמנו מהם חיי קיבוץ ואפילו נפגשנו עם האוכלוסייה המקומית - החל בבני הנוער וכלה בחקלאי האזור.

תהליך העבודה הקמנו צוות מוביל, בנינו תכני הדרכה, גייסנו כספים )הן דרך המרשתת והן בעמדות מכירה( והחזון שהיה לנו החל להתממש, בידינו ובזכותנו. בתכני ההדרכה בחרנו להתעסק במילה שתמיד מעוררת ורלוונטית: בית. את המתודות והמשבצות בנינו דרך סיפורי ילדים שנוגעים במושג בית, כמו דירה להשכיר למשל. שמנו את המושג בית במרכז במטרה לבחון אותו מחדש דווקא באזור העוטף ויחד עם הילדים שבו. ידענו שאנחנו מגיעים למקום שעלול להתערער לפעמים אבל עצם היותו כזה לא סותר את העובדה שהוא בית. השתמשנו במשחק ובפעילות ככלי עיקרי להנחלת השלום והאהבה, לבירור הרצון לחיות כאן ולמציאת המשמעות העומדת מאחורי הבית שלנו. במעשה שבחרנו לא הייתה כוונה של רחמים כלפי תושבי האזור. להפך: באנו לתהליך של למידה, באנו לחזק ולהתחזק באותה מידה, באנו עם האמירה של כאן ביתכם ואנחנו כאן אתכם.

אז הפרויקט השם שבחרנו "כאן ביתי", מבטא הרבה דברים. אחד העיקריים שבהם זה הייחודיות שבפרויקט שלנו: הבית של הילדים שפגשנו היה שם, בעוטף ועצם הגיענו לשם עשה את כל ההבדל. רבות הפעמים בהן נאמר לנו שעדיף שנביא את הילדים להתרעננות במרכז אך ידענו שאנחנו עושים את הדבר הנכון כשבחרנו להגיע לנוף חייהם. וזה הוכיח את עצמו- הילדים זרחו מאושר שנפלה בחלקם ההזדמנות להראות לנו את ביתם; את המועדון שלהם, את חדר האוכל, את משפחתם. וגם ההורים ואנשי החינוך שמחו עם הגיענו ואנחנו שמחנו איתם.

אם נתקלנו בקשיים מאחר ואנחנו מדריכים ילדים שאנחנו לא מכירים באזור חדש לנו, נזכרנו שהגענו בשם המעשה שבו בחרנו. הבאנו אתנו את האהבה ואת הצחוק ואת המשחק. 12 חברי שכבת כנרת, 3 ממדריכי השכבה ו-2 מרכזיה היו הקיץ בשני מקומות מפעימים- העוטף ונופיו והבחירה ונופיה. 5

 חברי השכבה בחרו לשתף מחוויותיהם בפרויקט "כאן ביתי": עמית ברק מגרעין דליות מספרת: "עבורי זו הייתה חוויה ראשונית בהדרכה במקום אחר ועוד בקיבוץ. מימד החופשיות בילדי הקיבוץ שבה אותי. שלושה שבועות לפני הפרויקט הייתי במחנה פריזבי בכפר סילבר שנמצא ממש על יד אשקלון, בעוטף. במהלך שהותי שם היו אזעקות רבות לכן חזרתי לעוטף עם חוויה קודמת. הפ־ רויקט וההדרכה שלי בו היוו עבורי חוויה מתקנת. שניר ואני )צוות הדרכה בפרויקט( בחרנו להביא את עצמנו לילדים. כדי להקל על החיבור ביננו לבינם החלטנו להשתמש באמצעי מחבר- הפריזבי. הבאנו אותו והתחלנו לשחק. משם גם עברנו לכדורגל. באיזשהו שלב אפילו ההורים שיחקו איתנו. אבל החשוב ביותר הוא שהילדים התמוגגו וזה תרם באופן כל כך משמעותי לחיבור ביננו. הפרויקט הבהיר לי שאני אחראית למעשים שלי בעולם וכן למחנה שלי. הבנתי שאני זו שאחראית לשמור עליו ולדאוג שהוא יגדל. אין ספק שאני לוקחת את זה איתי למוצקין." עדי מאיו מגרעין כנף משתפת: "המיוחד בפרויקט שלנו זו העובדה שבאנו לשם, לעוטף. שמענו מה־ רבה אנשים בקיבוץ כמה עיקרי זה היה שהיינו בבית שלהם לשם שינוי. נוצר חיבור חזק ביני לבין הילדים- חיבור הדדי, הם תרמו לו ואני תר־ מתי לו. הרגשתי כל כך טוב כששימחתי אותם, כשהעלתי להם חיוך על הפנים, כשהתוודעתי כמה הם ילדים מדהימים. אהבתי את החופשיות שבילדי הקיבוץ- אהבתי לראות אותם רצים יחפים ברחבי הקיבוץ, מרגישים הכי מוגנים בעולם. גם אני הרגשתי שם יותר מוגנת משאני מרגישה ברעננה, אולי בגלל הקהילה החזקה שהציגו הילדים והמבוגרים כאחד. אני רוצה לחוות את הקהילתיות הזו יותר. אני אפילו רוצה להדגיש את זה יותר במחנה העירוני שלי- למנוע את ההתעסקות המרובה בטפל ולהגביר את ההתעסקות שלנו אחד בשני. הרגשתי שם מלאה מבפנים לעומת ריקנות שאני לפעמים חשה בחיי העיר. היינו אמיצים ויזמנו ולכן אני אומרת- תאמינו תמיד שהכל אפשרי כי באמת הכל אפשרי." שניר נפתלי מגרעין כנף מספר: "בעיניי פרויקט כאן ביתי הוא פרויקט חשוב מאוד אשר ראוי להמשכיות. הפרויקט היה מיוחד ומעניין מאוד, נחשפתי לאנשים שחיים במקום שידע אזעקות רבות ושלפעמים שגרת החיים בו היא בתוך המקלטים. רגע שזכור לי במיוחד הוא הרגע שדיברנו עם בני הנוער בקיבוץ וגיליתי את שגרת חייהם. למרות המרחק הפיזי ביננו גיליתי שבסופו של דבר כולנו בני נוער ויש לנו הרבה על מה לדבר. יותר מכך, ראיתי שלמרות המתיחות באזור אין שנאה גואה כלפי האוכלוסייה הערבית מעבר לגדר. הפרויקט הזה גם גיבש אותנו אחד עם השני, הרגשתי שאנחנו ממש חיים ביחד ומתחברים ביחד."

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon

ת.ד. 9057, רמת אפעל, 5219001

מייל: haolim@tkz.co.il

טלפון: 03-5350157

פקס: 03-5350159