כבר מזמן הורדתי את המסכה שלי.

כולם רואים את השקיות מתחת לעיניים ואת הצלקות על המצח מחצ'קונים.

כבר מזמן אמרתי שאין לי שום דבר להסתיר.

כולם יכולים לשאול, וכל מי ששואל יקבל תשובה לכל השאלות שלו.

אני לא לובש מסיכה.

אני לובש מעיל.

אני מתלבש במעיל נקי ויפה לאירועים חגיגיים, כאילו להראות שאני שותף לשמחה.

אני מתלבש במעיל פשוט כשאין לי מה לעשות, כשאני עושה מטלות ודברים יומיומיים.

אני לובש את המעיל האפור והדהוי שלי לבית הספר, כאילו להראות שגם אני נשחקתי לאחר כמעט שתיים עשרה שנים.

גם לתנועה יש לי מעיל.

יש לי קפוצ'ון ישן מהטיול הראשון שלי בכיתה י', שאני עדיין לוקח איתי לכל מפעל תנועה.

אין הרבה אנשים שראו אותי בלי מעיל, אבל אלה שכן, הם לרוב אנשים שאני לא מכיר.

אלה שאין פחד שישפטו אותי.

האישה שנרדמתי לידה ברכבת, מוכר הפלאפל שראה אותי מחטט בארנק במשך שבע דקות למצוא את השקל הנוסף.

קר לי כשאני בלי מעיל, ומפחיד.

רק שלא יראו. להחביא מהר.

אבל לפעמים כבר חם לי, והמעיל כבד.

אפילו פאולו קואלו אמר ש-"צריך להיות מוכנים לשינוי פתאומי'', ורועה הכבשים היה מוקיר תודה על המעיל הכבד שלו.

אני לא רועה כבשים, ואין לי יותר מדי שינויים קריטיים בחיים, לפחות לא בטווח הקצר, אז אולי, רק אולי, אני יכול להוריד את המעיל. רק לקצת.

ואולי, רק אולי, אם יהיה לי קר, יהיה שם מישהו שהמקום לשים עליי את המעיל, הוא יתן לי חיבוק.

והמעיל ישאר מאחור, לא נשכח, אבל גם לא חשוב יותר.

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon

ת.ד. 9057, רמת אפעל, 5219001

מייל: haolim@tkz.co.il

טלפון: 03-5350157

פקס: 03-5350159