מערכות יחסים. זה רלוונטי לכולנו, יש לכל אחד לפחות מיליון בחייו -

מערכת יחסים עם ההורים, המורה לאזרחות, דנה השכנה או רון החבר הכי טוב מהגן. בהיותנו יצורים חברתיים, אין מנוס מהתופעה הזאת.

בדרך כלל, עם הזמן אנחנו משתפרים בהן, לומדים אותן ובדרכן את עצמנו - מה אנחנו צריכים מהן, מה אנחנו מוכנים לתת בהן, צוברים ניסיון כבר מהיותנו פעוטות. עם הזמן, אנחנו מתבגרים ומגלים שיש צורות שונות לדבר הזה, מערכות יחסים. יש מכרים, ידידים, חברים, ומשהו חדש - חבר-חבר. את הדבר הזה לא הכרנו מקודם, אין לנו שום ניסיון בו או ידע כיצד להתנהל איתו, זה פשוט נוחת עלינו משום מקום. במקרה הטוב, זכינו במבוגרים אחראיים שיודעים להגיד את הדברים הנכונים, או ילדים פחות אכזריים בכיתה. במקרים פחות טובים הדבר הזה מקשה ומסבך. פתאום להחזיק ידיים עם בנים נחשב סקנדל, שלא נזכיר בכלל חיבוק! חיבה הופכת להיות מותרת רק בין בנות, חס וחלילה שבנים חברים יביעו אותה ביניהם.

 

מכאן העניינים ממשיכים להסתבך. מגיעים לחטיבה, מגלים שיש אנשים יפים בעולם שאנחנו רוצים לשים את השפתיים שלנו על שלהם, והדבר הזה דורש כמות מטורפת של אומץ לחלק מאיתנו. לחלקנו הדבר הזה עוד יותר קשה כשאותם אנשים הם בני אותו המין - האנשים שאנחנו כביכול לא אמורים להימשך אליהם. או שאין אנשים אליהם אנו נמשכים בכלל, ונוסף מימד אחר ומשמעותי של בלבול. הסביבה כבר מתחילה לשדר לנו ש"יופי, עכשיו הזמן לנשיקה ראשונה, כולם כבר עושים את זה. עכשיו תורך!". כולנו מרגישים את הלחץ הזה לגדול, לחוות את האקט האינטימי הזה, נשיקה ראשונה, שאנחנו לא תמיד מוכנים אליו עדיין.

 

החיים ממשיכים, ולכל החששות, השאלות והרגשות מחפשים מענה. בסופו של דבר, גם אם זה בגיל 13 או בגיל 30, אנחנו מוצאים מישהו שמוכן שנשים את השפתיים שלנו על שלו, וזה הדבר הכי טוב שקרה לנו בחיים. אנחנו נכנסים למערכת יחסים רומנטית, טריטוריה קסומה וחדשה שיש לנו אפס ניסיון בה, כי הרי היא הראשונה ועד עכשיו כל מערכות היחסים שהיו לנו היו רק עוד מערכות יחסים. זה מרגיש מיוחד, אישי, קרוב, אופורי אפילו. מהר מאוד אנחנו מגלים שיש גם אתגרים.

 

אחד האתגרים הכי גדולים בעיניי, הוא התמודדות עם חוסר הוודאות לגבי עתיד הקשר. בעצם הדבר הזה קיים בכל מערכת יחסים שיש לנו בחיים, אבל רק במערכות יחסים רומנטיות הדבר הזה קיים באופן כמעט מוחשי, משום שהדרך בה הן מסתיימות או מתחילות כביכול נמצאת לחלוטין בידי המשתתפים בהן. את בוחרת אם להיפרד מבן זוגך או להמשיך את הקשר, או להיכנס אליו מההתחלה, בעוד שקשרים עם משפחה נוצרים באופן טבעי ועם חברים זה לא נעשה באופן רשמי כמו שזה נעשה במערכות יחסים רומנטיות, שם זה הרבה יותר גמיש ונתון לפרשנות.

אני מכנה את אחת הסכנות הטמונות בדבר הזה "סכנת ההתעסקות". משמעותה, שכשאת בתוך מערכת יחסים בעלת אופי רומנטי שכזה, תהיי במודעות כול הזמן לעצם קיומו של הקשר ולזמניות שלו, לכך שרוב הסיכויים שהוא ייגמר בסופו של דבר ושבעצם זה רק עניין של מתי. כל הזמן, כוחות והקרבות שהשקעת בקשר הזה יהיו במקום מסוים לשווא. אפשר להיות פוצים ולהגיד שזה לא באמת ככה, ושמכל חוויה אתה מרוויח, וטוב יותר לאהוב מאשר לא לאהוב בכלל אבל אני יודעת שכשזה נגמר, זה לוקח ממך מחיר מסוים ואמירות מסוג זה לא יעניינו אותך.

 

"סכנת ההתעסקות" בחוויה שלי גרמה למצב בו כול הזמן שאלתי את עצמי, "אני אוהבת אותו מספיק/בכלל?", "זה בסדר שאנחנו מבלים כל כך הרבה זמן ביחד?", "אולי זה שאני לא אוהבת את החברים שלו אומר שאנחנו לא מתאימים?" ושלל שאלות דומות אחרות, הרבה פעמים תלושות ומנותקות מהמציאות לחלוטין, משום שהגיעו ממקום של פחד. חייתי את הפחדים והשאלות האלה במקום לחיות את הקשר. כשהיינו מבלים ביחד, פתאום הייתה נכנסת לי שאלה בסגנון של אלה שהזכרתי מקודם לראש וזה היה מקלקל לי את הרגע עם בן האדם שאני אוהבת, שלמחרת נוסע ולא אראה אלא עוד שבועיים. משם, הייתי נלחצת, כועסת, מאשימה את עצמי על כך שאני מבזבזת את הרגעים האחרונים שלי עם בן זוגי. זה היה הופך אותי לעצבנית ומדוכדכת ומהר מאוד באמת הורס ומשפיע לא רק על מה שמתחולל לי בראש, אלה גם על האדם השני ועל המציאות.

 

בכך שהרשיתי לעצמי להיות בחרדה מאפשרות מסוימת, נתתי לעצמי להגיע אליה, אפשר להגיד שאפילו בחרתי בה באופן לא מודע. לשמחתי, עם הזמן ובעזרת ניסיון כואב, הגעתי לשתי מסקנות:
1) כל השאלות האלה לא רלוונטיות בכלל. אם אני רוצה שקט נפשי, הדבר היחיד שחשוב הוא שאני נמצאת במערכת יחסים עם בן הזוג שלי. זהו, זה קיים, מפה אני פועלת רק לפי איך שאני חושבת לנכון ומסננת את כל רעשי הרקע של העתיד והעבר.

2) כל הדבר הזה יכול להימנע אם פשוט הייתי עוצרת שנייה, שופכת את כול מה שיש לי על הלב לבן האדם שאוהב אותי ויודע איך לתמוך בי וממשיכה הלאה. כמובן שקל יותר להגיד מאשר לעשות, אבל החשיבות של זה עילאית. צריך לבחור באופן מודע לשתף בצד הזה בעצמך, לפתוח את הפחדים והחששות האלה בפני בני זוג. רוב הסיכויים שכל הדברים האלה לא אמיתיים ובזכות תקשורת הקשר רק מקבל עומק ורובד נוסף.

 

גם אם לא תנצחו את "סכנת ההתעסקות", תקשורת טובה תשפר את הסיטואציה לפחות ברמה מסוימת.

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon

ת.ד. 9057, רמת אפעל, 5219001

מייל: haolim@tkz.co.il

טלפון: 03-5350157

פקס: 03-5350159