ראיון עם נמרוד אהלי

נמרוד אהלי, בן 36, קיבוץ נערן, רכז אגף ארגון בתנועת הנוער.

 

לפני הכל, שאלה שכל השכבה שלי רוצה לשאול אותך, איך אתה מרגיש בנוגע לזה שהופעת בבגרות בעברית של שנת 2017?

זה היה מאוד מביך אבל גם די מדהים. אני אענה על זה רגע ברצינות. אחד הדברים שאני עוסק בהם בתנועה זה דוברות. אחד הדברים שאתה עושה בדוברות הוא להביא את המחנות העולים לתודעה של הציבור הישראלי, ולהגיע לתודעה של הציבור הישראלי דרך מבחן בגרות זה מבריק. אף אחד לא חשב על זה, גם אני לא חשבתי על זה. זה היה מדהים.

 

פשוט פנה אליך משרד החינוך…?

אני לא ידעתי את זה בכלל. יש ראיון שעשיתי מזמן עם שני חברים בתנועות אחרות, בעיתון של מורים, מזמן בתחילת השנה, וכנראה שמישהו לקח את הטקסט מהעיתון. ברגע שזה נמצא בתוך עיתון כל אחד יכול להשתמש בו. אתה נבחנת בבחינה הזאת עכשיו? איך זה הרגיש לקרוא את המחנות העולים בבחינה?

זה היה טיפה… אני לא יודע אם לומר גאווה, אבל זה היה מעין "אה! מישהו מכיר אותנו".

סופרים אותנו, אנחנו על המפה.

 

מה דעתך על היחס בין בוגרים לחניכים בתנועה כרגע, ומה דעתך על הרעיון של תנועה של חניכים?

שאלה טריקית. תראה, הדבר שהופך אותנו לתנועה הוא הזיקה לתוכן משותף. מן הסתם התוכן הזה, ובעיקר הפרשנות שלו, שונה בין אדם לאדם. אתה יודע, פעם חבר שלי בן עשרים ומשהו הסתובב ברעננה וחניכים ראו אותו קונה בקיוסק ואמרו לו שלא קונים על חולצה כחולה. בסדר, אבל הוא בן אדם שבעבודה שלו, ביומיום, לובש חולצה כחולה. הלכתי על משהו נורא נורא שולי, אבל הוא לא כל הזמן חי במפעל, הוא לא בטיול חנוכה עכשיו. באמת בטיול חנוכה לא קונים על חולצה כחולה. הלכתי על דוגמה טיפשית כדי להגיד - אנחנו חלק מאותו מרכיב זהות. חלק ממרכיב הזהות הזה תובע מאתנו משמעות משותפת. מה הן המשימות שעושים, באיזה אופן מדברים, איך מתנהגים. הדבר הזה מחייב את כולנו. אבל לצד זה יש כל מיני דברים אחרים שיש לנו מרחב לעשות אותם באופן שונה. דבר שני הוא בין הבוגרים לבין החניכים. יש תנועת בוגרים שהיא חלק מהמחנות העולים, אבל תנועת הבוגרים לא מכריעה על ייעוד התנועה. ייעוד התנועה הוא של תנועת הנוער. יש את המדריכים הבוגרים, וזה דבר אחר. אני חושב שהרבה מאוד שנים השתמשו בביטוי "תנועה של חניכים" כדי לעשות שקר. חניכים שהרגישו שלא נתנו להם זכות דיבור אמרו את זה, "תקשיב לי, אתה לא מדבר" ומדריכים שלא היה להם את הכוח עכשיו להוביל תהליך חינוכי מורכב נתנו את זה לחניכים, שהם יעשו. אני חושב שזו תנועה של חבריה. תנועה של חבריה זה אומר שלחניכים ולמדריכים יש אחריות משותפת. אחד הדברים שמדריך צריך לדעת הוא שיש לו יותר השפעה מאשר לחניכים, והוא צריך לשים לב לזה. להגיד "תנועה של חניכים" כאילו שהמדריכים הם רובוטים שיעשו את כל מה שהחניכים אומרים להם זה אבסורד, להגיד "לא הבאת לי את שתי הדעות בפעולה" - ברור שלא הבאתי לך את שתי הדעות בפעולה. יש לי עמדה, אבל אם אתה לא מסכים איתי, אז תגיד שאתה לא מסכים איתי, תביע עמדה אחרת.

המדריך אינו קומקום חשמלי.

בדיוק! המדריך אינו קומקום חשמלי. צריך להגיד את זה במקום שבו מרגישים שלא מצליחים לבטא את הקול של החניכים. אבל אני גם חושב, בנינו, שמרבית המדריכים אל מול כל החניכים האלה, יותר חשוב להם שהחניכים שלהם יעשו וידברו. לפחות המדריכים שאני מכיר. זה שיש שם מתח, סבבה.

 

איפה אתה חושב שצריך להיות רוב המשקל של האחריות? של העשייה וההגשמה?

זה משולב. הייתי רוצה לראות יותר מקומות שבהם אתם מאתגרים אותנו. שבהם אתם באים, חודש מראש, כדי שיהיה אפשר לארגן את זה מפעלית, ואמרים: "אנחנו רוצים שיהיה פסטיבל להקות צעירות עם תכנים במחנה", וצריך לארגן להקות, לעשות חזרות. איך מכניסים מלאן בני נוער למחנה בלי אישורי הורים? ואז המדריך יגיד, אבל רגע, מה התוכן של זה? הנה התוכן של זה. אבל זה לא צריך להיות במקום. אני חושב שחלק מהדרך ללמד לעשות את זה, או לעורר את זה, זה ליצור הזדמנויות כאלו. מהבחינה הזאת אני חושב שכולם צריכים לעשות יותר.

 

מה דעתך על ייעוד התנועה?

אני מאוד שמח וגאה בתהליך הזה. אני חושב שהוא מגלה דברים מאוד יפים. יש מגוון מאוד מעניין. מישהו אומר: "אני ימני, מה זאת אומרת שיש כאן אמירות שאני לא מסכים איתן?" אבל אני חושב, וזה ניכר במופע ובשיחות, שאנחנו מגיעים לייעוד עם עולם תוכן מאוד עשיר. אני קראתי בפרוטוקולים של מזכירות הוועידה שאין סתירה בין להיות חברה שמאמינה בשוויון ערך האדם לבין להיות חברה יהודית, אלא שהדברים נובעים אחד מהשני. זה ריגש אותי. זה קול נדיר בחברה הישראלית והוא קיים בתנועה שלנו וזה מרגש. אני חושב שיש דבר טריקי אחד, חמקמק, בסיפור הזה של הייעוד. אנחנו תנועה חינוכית. חניכים נכנסים להתחנך בה, ויש לה דרך. עכשיו צריך שכל החניכים, גם מי שבראשית הדרך וגם מי שבמהלך הדרך, יחליטו על הייעוד של התנועה. כלומר, יש כאן כל מני תהליכים שזה בסדר שעוד נרגיש לא שלמים איתם. במזכירות התנועה אהבנו מאוד התייחסות שהייתה בפרוטוקולים, שאמרה שהחברה תיבנה מחברות אנושיות משמעותיות. חניכים כתבו בפרוטוקולים, "מה? זה לא מעניין. חברה בנויה כבר מחברות. יש משפחות, יש עיר". עכשיו, לי זה נורא משמעותי - בתור חבר קיבוץ, בתור חבר תנועת הבוגרים, בתור סוציאליסט - הרעיון שבמקומות שיש בהם היום ניכור יהיו התאגדויות אנושיות של בני אדם. אנחנו צריכים מול ההפרטה ליצור התאגדות. וההתאגדות הזאת צריכה להיות על רקע תרבותי, על רקע עבודה, על רקע חברתי, שאנשיה הם משמעותיים יותר אחד בחיים של השני.

 

מה דעתך על המקום של הדרכה בתנועה? הדרכת צעירה, מתבגרת, בוגרת, שנת שירות

ביחס לייעוד, מה לדעתך המטרה של החינוך בכל שלב? האם ש"שנים צריכים להדריך? בהרבה מחנות שואפים שהש"שנים לא יהיו המדריכים, אלא שהבוגרת תדריך.

אנחנו קודם כל תנועה חינוכית. אנחנו צריכים להיות מקום שבתוכו מתעוררים תהליכים חינוכיים גם לצעירה וגם לבוגרת. גם הבוגרת צריכה להתחנך, גם הש"שנים, גם אנחנו כבוגרים מתחנכים. אז זה הדבר המרכזי. כל הסיפור של לנער את הייעוד שלנו זה סיפור של חינוך. אני חושב שאנחנו צריכים ליטול על עצמנו משימות נוספות, אבל לא במקום, ואף אחת לא צריכה להיות מרכזית באותה המידה. אנחנו צריכים להירתם למאבקים ציבוריים. אנחנו צריכים ליצור קואליציות עם ארגונים אחרים לא רק על בסיס מאבק משותף, אלא גם על בסיס קשר אישי, חינוך משותף. אנחנו רוצים להיות בקשר עם ההורים של החניכים שלנו. אנחנו לא נהיה המדריכים שלהם, אבל זה לא אומר שאנחנו לא יכולים לדבר בשפה משמעותית איתם על החינוך של החניכים שלנו. כלומר, יש עוד דברים להיות חוץ מתנועה חינוכית, אבל החינוך צריך להיות הדבר המרכזי.

 

יש לך איזה קול קורא, הודעה, משהו להגיד לקוראי במבחן?

אני רוצה להגיד שאני מאוד גאה בתנועה שלנו וגאה להיות חלק ממנה. התהליך שקורה כאן מעורר השראה. ישבתי בטקס פתיחה של הועידה ואמרתי לעצמי שזה קסום איך אפשר, במשך שבע עשרה שנה שאני בתנועה, לייצר מצב שאנחנו לא מכירים אחד את השני, אבל שאנחנו עדיין מדברים בשפה שהיא משמעותית אחד לשני. זה דבר מרגש ויפה. אני אוהב את זה, אני אוהב את זה שאתה מראיין אותי לעיתון שהוא של התנועה, אני גאה בו ואני רוצה שאנשים יראו אותו.

הייתי גם רוצה שאנשים יראו אותנו. אני חושב שאנחנו לא צריכים לפחד מהגודל שלנו. אני גם חושב שברגע שנפסיק לפחד ממנו גם נגדל. אנחנו צריכים להיות יותר, אבל אנחנו לא צריכים להרגיש שרק כשנהיה נוכל להיות גורם משמעותי שמעצב את החברה. וכדי שישמעו עלינו בעיר, וכדי שההורים של החניכים שלנו ירגישו שאנחנו הדמות הכי משמעותית ששווה להתייעץ איתה, כדי שנוכל לתבוע מהחניכים שלנו לעשות מעשים משני מציאות בבית ספר ובמשפחה שלהם - אנחנו צריכים לא לפחד. את זה אפשר לעשות עכשיו.

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon

ת.ד. 9057, רמת אפעל, 5219001

מייל: haolim@tkz.co.il

טלפון: 03-5350157

פקס: 03-5350159