כשחשבתי על מה יהיה נושא הכתבה שלי, ניסיתי למצוא את המשותף בין הנושאים שמטרידים אותי בחיי היום-יום, ובין קהל הקוראים של במבחן. לטוב ולרע, הנושא הראשון שעלה בראשי היה בית הספר. בשנים האחרונות אני שמה לב יותר ויותר כמה מערכת החינוך משפיעה על אנשים לרעה, ואפילו בצורה קיצונית למדי – ואנחנו בכלל לא שמים לב לזה.

 

בואו נתחיל מהפשוט ביותר – תלמידי החטיבה והתיכון מתחילים את יום הלימודים הממוצע שלהם בשעות הבוקר, ומסיימים אותו בשעות הצהריים או הצהריים המאוחרות. לאחר מכן, אנחנו חוזרים הביתה בדרך כלל עם שיעורי בית, או עבודות הגשה. אם לא נגיש את העבודה עד תאריך היעד שנקבע לה, אנחנו צפויים לגזר דין של ירידה בציון המקצוע בתעודה; ואם לא נראה שעשינו והצלחנו את שיעורי הבית שלנו, אנחנו צפויים לירידה בציון ההתנהגות שלנו. בסך הכל, לא מדובר בדברים חיוביים – אז אנחנו נבחר לשבת וללמוד עד שעות הערב, וחלקינו אפילו מאוחר יותר. והנה ככה, בלי לשים לב, נגמר היום ואנחנו צריכים ללכת לישון כדי שלא נירדם בשיעור ספרות בשעת אפס ונקבל הפרעה מהמורה (כבר בפעם השנייה במחצית!). מה שעשינו היום לא היה רק ללמוד: אנחנו דאגנו שלא נספיק לסיים את כל המטלות למחר, חששנו שלא נצליח והציון על העבודה יהיה רק בינוני, העבדנו את המוח שלנו שעות על גבי שעות ללא הפסקה וללא רגע אחד חשבנו על הצרכים האישיים שלנו. בכך דרדרנו את מצבנו הגופני והנפשי. כאשר התנהגות זו היא מתמשכת, ההתדרדרות עלולה להיות גרועה יותר ואף קיצונית. תלמידים שסובלים מהפרעות נפשיות שפעמים רבות נגרמות על ידי גורמים שנמצאים בבית הספר, לא מקבלים שום יחס. ילד, שמתקשה לקום מהמיטה שלו ולאזור את הכוחות הנפשיים כדי להתמודד: עם המורים, שכל הזמן דורשים ממנו דברים וביצועים ברמה גבוהה מבלי להתחשב במצבו הנפשי בשום צורה; עם הילדים, 40 מהם ליתר דיוק, שאיתם נאלץ לשבת בכיתה כה צפופה ודחוסה, סיטואציה אשר רק המחשבה עליה גורמת לו לחטוף התקף חרדה; עם הוריו, מאמינים כה הדוקים במערכת החינוך שנהיים עיוורים אף הם לקשייו הלימודיים, ובמקום להציע עזרה מאשימים רק אותו - למי זה נשמע הגיוני שאם לא יבוא לבית הספר יום אחד החיסור יהיה מוצדק? מי יהיה שם שיבין?

 

ועוד לא התחלתי לדבר על המבחנים.

 

בבית הספר תמיד מעבירים לנו את המסר שהציונים שלנו במבחנים, בבגרויות ובממוצע השנתי הם אלה שיכתיבו לנו את העתיד. אם אלמד חמש יחידות מתמטיקה אצליח בחיים יותר מזה שלמד ארבע, ואם אבחר ללמוד פיזיקה אצליח יותר בחיים מזה שבחר ללמוד גיאוגרפיה. הדגש על חשיבות קבלת ציונים גבוהים במבחנים ובבגרויות הוא כה גבוה, שהסיוט הכי נורא של התלמידים הוא להיכשל או לקבל ציון "רק בינוני". על פי האידיאולוגיה של המורים ומערכת החינוך, להיכשל במבחן עלול להשפיע על כל מהלך חייו הבוגרים – וכך נוצרת חרדת הכישלון. דבר זה לא מוכר בבתי הספר שלנו, אבל כישלון מהווה חלק טבעי ואף מהותי בחיינו, ואלה שלא יחוו אותו אמנם ייהנו מהתואר "מצטייני הכיתה", אך לא ילמדו להתמודד איתו ולקחת אותו בפרופורציות. מבחינת המורים שלנו, אנחנו רק ציונים. רמת האכפתיות שלהם כלפינו פעמים רבות נמדדת במידת ההצלחה שלנו במקצוע שהם מלמדים, ולא מעבר לזה. מציבים לנו רף שהמון פעמים אינו הגיוני או אפשרי, וגורמים לנו להרגיש שזו אשמתנו כשאנחנו לא מגיעים אליו.

 

אנחנו לא באים לבית הספר בשביל לקבל מידע שמאוחר יותר נצטרך להחזיר באותה צורה שבה קיבלנו אותו. אנחנו לא באים לבית הספר על מנת שידכאו אותנו, את מי שאנחנו, את צורת ההתבטאות העצמית החיצונית שלנו ואת היצירתיות והכישרונות האישיים שלנו. אנחנו חיים עכשיו, ואנחנו צריכים ליהנות מהם עכשיו – אין שום סיבה שנסבול עכשיו כדי ליהנות מהחיים שלנו אחר כך.

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon

ת.ד. 9057, רמת אפעל, 5219001

מייל: haolim@tkz.co.il

טלפון: 03-5350157

פקס: 03-5350159