"לאבא,

 

בתור אדם שלא מחובר כול כך ל"אופנה", שלא משתמש בבגדים כדרך לבטא את עצמו או להתנחם בהם, אני מניחה שיהיה לך קשה להבין מאיפה אני באה ואיך עגיל או דרך לבוש מסוימת יכולים להיות מאוד משמעותיים עבורי. לכן, בחרתי לכתוב את המכתב הזה בשביל לנסות להסביר בצורה מסודרת.

המשמעות של ספטום בשבילי היא עוד דרך לבטא את כול מה שעובר לי בראש.

כן יש בו אמירה של "אני עושה מה שאני רוצה עם הגוף שלי כי הוא שלי", אשר יכולה להיתפס כילדותית, אך חשוב לי לבטא אותה. הרבה פעמים בתור אדם במרחב הציבורי, אני מרגישה שהסביבה יוצרת לי חוויה שבה הגוף שלי והנראות שלי הם רכוש ציבורי והדרך שבה אני אמורה להיראות מוכתבת מראש ע"י החברה. הספטום הוא מעין התנגדות שלי לזה, או דרך להילחם בזה.

 

כמו בערך כול דבר אחר בחיים מבחינתי, אני מרגישה סתירה עמוקה בגישה שלי לעגיל. מצד אחד, בשבילי זו חשיפה של מי שאני, מה שאני מאמינה בו והגישה שלי לחיים. מצד שני, זה כמו שריון קרב שאמור להגן עליי מאנשים שמרניים, שיפוטיים וסגורים.

אני מרגישה שזה גם משדר איזשהו טון יותר גס וחריג כלפי חוץ, שמתחבר למה שכתבתי בפסקה הקודמת - על זה שהרבה פעמים ביום יום אני מרגישה מותקפת (הערות מזרים ברחוב, סיטואציות בבית ספר ועם חברים) ומתעורר בי רצון להתנחם במשהו שיגרום לי להרגיש יותר "בבית" ובנוח עם עצמי ומה שאני. בנוסף, אני מרגישה שזאת תגובה לקושי שבחוויות האלו - במקום לסבול ולכאוב אני אומרת: "הדברים האלו קורים לי, הם חלק ממי שאני ואני בן אדם יותר טוב בגללם", ומכוונת את הקשיים למקום של ביטוי עצמי.

אני לא חושבת שברגע שיהיה לי את העגיל הרגשות הללו ייעלמו מן עולמי, אך אני רואה את העגיל כאבן דרך במסע שלי אל המצב שבו אהיה מסוגלת להתמודד עם העולם יותר טוב.

 

זה לא סוד אצלנו שבחיים היחסית קצרים שלי עברתי לא מעט קשיים ותקופות רעות, והמצב שלי כרגע באמת הרבה יותר טוב. אני מרגישה יותר טוב, אך להמשיך להרגיש ככה זה מאבק יום יומי. החורים בהם הייתי תקועה והזיכרונות שנלווים להם לא באמת עוזבים. אלו דברים שנשארים איתך, והעגיל הזה בעיניי הוא איזשהו תגמול, או עוד משהו שתמיד רציתי לעשות שלא הייתי עושה אם לא הייתי יוצאת מהחורים ההם. זו מעין אבן דרך כזאת.

כרגע, אני מרגישה שהספטום מבטא את מי שאני.

היה לי ממש אתגר לכתוב את המכתב הזה, בעיקר מפני שאני מרגישה הרבה רגשות וחושבת הרבה מחשבות בנוגע לעניין הזה, אשר מסובך עבורי לתרגם למילים. אני מקווה שלפחות גרמתי לך להבין אותי מעט יותר, אני אוהבת אותך המון, ומעריכה את זה שלקחת את הזמן לקרוא ולא לנפנף אותי,

נגה".

 

את המכתב הזה כתבתי לפני יותר משנה, כשהייתי בת 15, אחרי שנים של ניסיונות שכנוע בכול מיני דרכים. ניסיתי לסכם במכתב הזה למה אני כול כך רוצה ספטום, ואמנם זה ניסיון טוב, אך לאחר שבאמת עשיתי את המעשה הבנתי שהוא לוקה בחסר.

עכשיו, בהיותי "מחוררת", אני מרגישה שזה מחזק אותי. כיף לי לקום בבוקר ולהסתכל במראה על האף שלי, דבר שפעם היה עושה לי רק רע. האף המוזר בעל נקודות החן הנוראיות כבר לא מזיז לי כול כך כמו שהוא בעבר היה מזיז לי, עכשיו שקישטתי אותו בספטום. אני מרגישה יפה, וזאת תחושה נדירה אצלי.

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon

ת.ד. 9057, רמת אפעל, 5219001

מייל: haolim@tkz.co.il

טלפון: 03-5350157

פקס: 03-5350159