כבר שנתיים שאני נמצאת בתנועה, בכל מקרה שנתיים שאני מרגישה באמת חלק מהתנועה.

 

לפני קצת יותר משנתיים חזרתי מקורס המדצ"ים, תשעה ימים ביער לביא בלי פלאפון, שלעד ייזכר בראשי ובלבי.

 

אז נכון שמבחינת להיות פעילה בתנועה, במיוחד השנה, זה לא קרה... עזבתי את ההדרכה בתחילת השנה כי לא האמנתי בעצמי שאני מסוגלת לעשות את זה- להדריך ילדים בכיתה ד'. אני לא יודעת אם אני מצטערת על הבחירה הזאת, אבל אני יודעת בוודאות שלא הפסקתי לאהוב את התנועה בעקבות זה, אלא רק להפך. אז נכון שלא יצאתי כמו שאר חברי השכבה למסע לפולין מהתנועה, ולא הייתי בשביעיות או במסע חנוכה, אבל זאת עדיין התנועה שלי. רק במקום הזה אני יכולה להרגיש בבית גם אם לא אהיה בו חצי שנה, רק במקום הזה אני יכולה להרגיש חופשיה עם מי שאני - כי אני יודעת שאוהבים אותי כמו שאני, גם אם לא תמיד אני מודה בזה. אין ספק שהתנועה שינתה לי את החיים, היא גרמה לי להתמודד עם הפחדים הכי גדולים שלי, להסתכל בעיניים לשלדים שבארון. התנועה היא המקום היחידי בעולם שנתן לי את הבמה להיות מי שאני ולהאמין ביכולות שלי (לא שזה כל כך קל לי עדיין, אל תתפסו אותי במילה).

 

לפני שנה חזרתי מהלב-תנועה. מפעל מדהים ללא ספק, שונה מכל שאר המפעלים. אולי כי כבר לא הייתי הילדה החדשה בתנועה ממחנה שאף אחד לא שמע עליו. המפעל ההוא גרם לי להפסיק לעשות משהו אחד עיקרי - להתבייש בכתיבה. הייתי מתביישת בעובדה שאני כותבת והיו תקופות שבהן זה היה לי נורא קשה, אבל למזלי היו את האנשים שגרמו לי להבין שאין לי במה להתבייש, אלא להפך. אני לעולם לא אשכח את אותו ערב הסיום בלב-תנועה שבו עמדתי מול כל חבריי, שותפיי לשכבה והמדריכים, והקראתי טקסט שאני כתבתי יותר מוקדם באותו היום - טקסט שבדיעבד פורסם בפייסבוק ובביטאון התנועתי. הטקסט למיטב זיכרוני דיבר על בחירה. אני לא מצטערת לרגע שבחרתי להצטרף לתנועה, אני לא מצטערת על אף מפעל שבחרתי להיות בו, ובעיקר אני לא מצטערת על כך שבחרתי להקריא בסופו של אותו הערב את אותו הטקסט.

 

התנועה, המחנה, אלו המקומות שלי להביע את עצמי. ולמרות שזה לא קורה הרבה, אני לא מתחרטת על אף רגע. לשמוע מהמדריכה שלי (אביגיל פינטו) שחניכות שהדרכתי לא יותר משש פעולות שואלות מה איתי, ולשמוע מענבל (ענבל מרטון) שבמפעל התנועתי האחרון, הועידה השמינית, הקריאו טקסט שלי - אין רגעים יותר מספקים מאלו!

 

אני לא יודעת מה יהיה איתי בשנה הבאה ביחס לתנועה. כל מי שמכיר אותי יודע שאני מסתבכת בעניינים האלה, ואין לי שמץ של מושג אם אני ארצה לצאת לשנת שירות מטעם התנועה או לא. נראה לאן החיים יזרמו, לא?

 

אבל בדבר אחד אני בטוחה - שהחברים שלי לתנועה, אלו האנשים היחידים בעולם שלא משנה כמה זמן אני לא אראה אותם, ברגע שניפגש אני לא אצטרך לדאוג לגבי מסכות ולגבי לא להיות שייכת. גם אם לא נדבר חצי שנה אני יודעת שבשנייה שניפגש יהיה חיבוק מרגש.

 

עכשיו כשרוממה ונו"ש מאוחדים ביחד לחוג אחד, "שלפוחית בפחית", יש תקווה חזקה שהכל יהיה פשוט "טודו בום"!

 

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon

ת.ד. 9057, רמת אפעל, 5219001

מייל: haolim@tkz.co.il

טלפון: 03-5350157

פקס: 03-5350159