שבת.

אני עומדת מול הדלת מלאת האבק וגופות יתושים של הבית של סבא וסבתא, נושמת עמוק, לוחשת לעצמי מילה טובה לפני שהאווירה הפולנית שאני עומד לחטוף בפרצוף תהרוג אותי ומזייפת חיוך קטן בשביל להסתיר שבעצם, די חרא לי.

סבא יושב מול העיתון השבועי, שזה בערך הדבר הכי חדש שהם קנו בזמן האחרון, סבתא מנצחת בסבוב השלושים בפריסל.

״היי״, אני נכנסת ומרגישה כמו איתי טיראן ב״גטו״ עם המשחק של החיוך המזויף וההתלהבות.

סבא מנשק לי את הלחי ואני מעמידה פנים שאני לא מרגישה כמו רבי עקיבא עם המסרקות ברזל בגלל קוצי הזקן הלבנים של סבא.

״מזמן לא ראינו אותך״, סבא אומר וסבתא ששומעת אותו עוזבת את הפריסל בשבילי. מודה, מחמיא.

אנחנו מדברים.

אני מנסה להסביר לסבתא למה יש לי עומס בלימודים בלי לצאת מתבכיינת וסבא מראה לי תמונה שהוא צילם של איזה פרח שהוא טוען שאהבתי מאוד כשהייתי קטנה, כאילו שהייתה ילדה שלא אהבה ורדים.

סבתא חוזרת לפריסל ואני וסבא חוזרים לגיל 4, בעיקר סבא. ״רוצה שנעשה ניסוי על מלפפון?״, הוא שואל ואני מהנהנת בחוסר אונים.

סבא מוציא מלפפון מהמקרר ובוחר את הכי יפה שהוא מצא, ואולי חבל שכך, בהתחשב בעובדה שבעוד מספר שניות המלפפון הזה הופך למלפפון הכי חסר מזל ביקום.

הוא מסביר לי שבמלפפון יש 95 אחוז מים ואני חושבת לעצמי שבפעם הבאה שארגיש קצת מיובשת בקיץ - אוכל מלפפון. אחרי ההסברים הארוכים על ערכים תזונתיים וקליפות ואחוזים - סבא מכניס את הגוש הירוק המסכן למקפיא.

כעבור מספר שעות, לפחות שלושים סיבובים וניצחונות נוספים של פריסל ומרתון של סדרה לא מעניינת במיוחד בערוץ ההיסטוריה, המלפפון שלנו הוכיח את עצמו ואת ה95 אחוז מים שבו -  עכשיו הוא קפוא.

סבא נותן לי להרגיש שהמלפפון קשה. עכשיו אני מגחכת וסבא, שרואה אותי עדיין כילדה בת 4, לא מבין למה.

הוא דופק את המלפפון על השולחן בחוזקה, מסביר לי בהתלהבות שלמלפפון יהיה קשה להישבר (כל עוד הוא קפוא, כמובן) ושולח אותי להרתיח מים בקומקום.

אני מסתכלת על ההשתקפות של עצמי בקומקום ותוהה מה לעזאזל, נושמת עמוק וחוזרת לסבא שלא מפסיק לחבוט בשולחן עם המלפפון כאילו הוא שחקן בייסבול וחתן פרס נובל לכימיה במקביל.

המים רתחו. אני שופכת אותם לקערה גדולה לבקשתו של סבא ומגישה לשולחן. שוב הסברים ושוב המשפט הזה של ״במלפפון יש כ95 אחוז מים!״, וסבא מניח (או בעצם - זורק) את המלפפון הקפוא בקערה, ועכשיו אני באמת מאמינה שאפילו לי יש חיים טובים יותר מלמלפפון הזה.

המלפפון עכשיו סמרטוט. גוש ירוק וסמרטוטי וסחוט כמוני אחרי שלושה ימים ללא שינה.

סבא שולף אותו מהמים ואני קצת מזועזעת אז אני צוחקת, כמו תמיד בשעה קצת טראומתית.

סבתא מגיעה לסלון, מסתכלת עלינו, חושבת מה להגיד ואיך להגיב, מסתכלת לי בעיניים, מסתכלת על מה שהיה פעם מלפפון, מסתכלת לסבא שמחייך עכשיו כמו ילד בעיניים ואומרת משפט אחד, קטן, שאולי מסכם את כל השבת הזאת.

״יוחאי, מה לעזאזל עשית?״.

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon

ת.ד. 9057, רמת אפעל, 5219001

מייל: haolim@tkz.co.il

טלפון: 03-5350157

פקס: 03-5350159