הקטע נכתב בעקבות פוסט בפייסבוק שפרסם פרופ' גלעד צוקרמן. זהו הקטע:

 

"פסיקופתים, נמאסתם! אנחנו כבר ב-2017.

בכיתה ג׳ בתל אביב שוקדים לייצר עוד דור של דוברי ישראלית מתוסבכים הסובלים מ"סכיזופרניה"* דקדוקית.

בניגוד למה שאומרים שוטפי-המוח המתחסדים והצדקניים ממשרד החינוך, ״עשר שקל״ זה דקדוקי בישראלית.

״פטיש חמש קילו״ זה דקדוקי בישראלית.

״עשר ילדים״ זה דקדוקי בישראלית.

״חמש עשרה נשקים״ זה דקדוקי בישראלית.

הדקדוק של הלשון הישראלית מצוי בראש הדובר הילידי ולא בשום ספר מפס הייצור של התרביץ ללשון הישראלית, הידוע בכינויו האקדמיה ללשון העברית.

הדובר הילידי הוא המלך, ובמוחו הקודח יש דקדוק שלם ומושלם.

דובר הישראלית פועל לפי חוקים ברורים. למשל: אין מי שמדבר ישראלית כשפת-אם שאומר "מכונית חדש" או "מכוניות חדשה". כל דובר ישראלית יגיד "מכונית חדשה" ו"מכוניות חדשות".

יש להפסיק לאלתר לבלבל את המוח של הילדים דוברי הישראלית.

האינדוקטרינציה גורמת לכך שהדובר הילידי כבר לא יודע מה דקדוקי ומה לא, אפילו לפי הדקדוק הפנימי של עצמו. כל "סונטה לחינור ולחונטרבס" נובעת מסרט על "נזירה וחומר". כל ״קרקע מוחחרת״ (ירון לונדון) נובעת מ״החחדת השפה הישראלית״.

ישראלי, דבר ישראלית!

*״סכיזופרניה״ לא במובן הקליני כמובן. לכן המרכאות.

(הפרופ' כתב כתבה על כך בעיתון "הארץ", לכן כל הזכויות על התוכן שמורות לו ולמערכת העיתון). ״פטיש חמש קילו״ זה דקדוקי בישראלית.

 

חברה משתנה בהתאם לתקופה. אם שפה היא צורה של תקשורת בין הפרטים בחברה, שינוי של השפה בהחלט לגיטימי. אבל - השאלה היא מתי, ואיך.

 

בעברית שנחשבת תקנית, למשל, לקבוצה מעורבת של זכרים ונקבות פונים בלשון זכר. המון אנשים רוצים לשנות את הכלל הזה מסיבות פמיניסטיות. נכון, זה יכול להישמע קצת מוזר כי רובנו לא רגילים לזה, אבל קשה לי לומר שאלו שטויות.

 

מה שהפרופסור אומר כאן, לעומת זאת, הוא די שטויות.

 

שפה היא לא דבר שרוכשים שאופן אוטומטי. ממש לא. שפה שומעים, ואז מדברים. אם ילד שומע טעויות דקדוקיות - הוא ידבר עם טעויות דקדוקיות. אותו דבר לגבי כתיבה. עד גיל מסוים לילדים יש שגיאות כתיב, והסיבה היא שהם עוד לא נחשפו מספיק לקריאה כדי שהמידע ישקע. עם הזמן השגיאות נעלמות. אז לפי מה שהוא אומר - כל שגיאת כתיב של דובר עברית היא לגיטימית? כל שגיאה בזכר ונקבה היא בעצם לא שגיאה? אדם אחד שאומר "עשר שקל" במקום "עשרה שקלים" לא הופך את המילה "שקל" לנקבה. גם לא עשרה אנשים, גם לא "עשר אנשים".

 

ועצם העובדה שמלמדים ילדים ביסודי מה הדרך התקנית לדבר, היא הכי לגיטימית שיש. לאן הגענו? "אל תגדיר את השפה שלי"?

 

אז זה לא נכון להגדיר את המילה "שקל"? המגדר שלה תלוי ברצון הדובר? אז זהו, שהמילה לא מסוגלת להגדיר את עצמה, ולמילה אין רגשות משלה. המילה היא ביטוי של עצמנו, ולנו בהחלט מותר להגדיר את עצמנו. אבל - בואו נהיה עקביים.

 

לא צריך לשחק עם שפה סתם. חייבת להיות סיבה לשינוי. כל עוד מישהי מרגישה רע לומר "אנחנו חושבים" כשהיא נמצאת בחברת בנים, למרות שזה נשמע לי צורם, אני לא אתקן אותה אם היא תגיד "אנחנו חושבות".

 

אז עם כל הכבוד, "ישראלית" לא קיימת. עברית כן, ועברית משתנה ויכולה להשתנות, אבל לא בעקבות כמה פרטים ספורים בחברה שלא קראו מספיק ספרים או שמעו עברית תקנית כדי לדעת לאיית מילה מסוימת או להגות אותה כמו שצריך. "עשר שקל" לא דקדוקי בעברית, כל עוד לא ת/יצוץ מישהי/ו עם סיבה מספיק טובה לטעמי כדי להגדיר את "שקל" כנקבה.

 

אם כל אחד ידבר אחרת, לא יהיו חוקים ברורים לשפה. היופי של השפה הוא שהיא שפה אחת, איחוד של מילים וביטויים, ואפשר ליצור איתה המון. אפשר להביע את עצמך בכל כך הרבה דרכים. השפה מאחדת בין פרטים בחברה, היא מה שמקשר ביניהם. אם תגדיר/י לך שפה משלך, מי ת/יבין אותך? השפה היא אוסף עצום של סימנים מוסכמים שמשותפים לנו, והאמצעי העיקרי להבעה עצמית.

 

לטענת הפרופסור אני "סכיזופרנית" דקדוקית. אז להזכירך, אנחנו כבר ב-2017. אל תגדיר אותי.

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon

ת.ד. 9057, רמת אפעל, 5219001

מייל: haolim@tkz.co.il

טלפון: 03-5350157

פקס: 03-5350159