קובץ שירים וקטעים מאת נופר שגיא

מי כותב שירה

 

רק שני סוגים של אנשים:

אלו שאין להם מה לומר

אבל בכל זאת רוצים לדבר,

ואלו שיש להם יותר מדי מה לומר

והם לא יודעים איך.

 

אשאיר לכם לנחש

איזה סוג אני.

 

 

הדרך היחידה בה היא מסוגלת

 

כשהיא משפילה את ראשה נופל בה חלל. היא מרימה את העיפרון אך המילים בוגדות בה. עברו שנים מאז עשתה את זה, וליבה מנתר בתוכה בעת היא מגששת בתוכה, דף ודיו כמו בפנס, חושפת אמיתות שלא ידעה שהיא מחפשת.

היא פותחת את ליבה לרווחה, מאפשרת לעצמה לראות את פינותיה המוארות ביותר לצד החשוכות ביותר, חושפת את הסודות הקטנים שצמחו בליבה כמו פרח מטפס הצומח בחשכה על הקיר.

היא זורקת את הגנותיה לפח ומורידה את כל חומותיה, כי זו הדרך היחידה שבה היא מסוגלת. מי היא? מה היא?

היא שוקעת עוד ועוד בתוכה, בנבכיה, והעיפרון רץ בידה כמו עכבר במבוך שמחפש, מחפש נוראות אחר משהו...

ליבה משתנק בגרונה בכאב והדמעות בעיניה מצלילות את ראייתה.

עברו שנים מאז עשתה את זה.

עט או עיפרון בידה, והיא מכירה את עצמה מחדש.

 

 

לכתוב

 

לכתוב. לכתוב בשביל הנשמה, בשביל הגוף, בשביל המוח והלב. בשבילי. בשביל לחיות. לכתוב כדי להרגיש, לכתוב כדי לנשום, לכתוב כדי לעשות. בשביל להצליח, כדי לאהוב. לכתוב ביום ובלילה, לבד וליד אנשים. לכתוב למבוגרים ולילדים. ולעצמי. לכתוב מילים מכעיסות, מנחמות, מחזקות, שמחות, עצובות ואוהבות. לכתוב בשביל אנשים, כדי לקרב או להרחיק לבבות. למטרות רשע וזדון, או למטרות טובות. לכתוב. לכתוב כדי לחיות. לכתוב כשבוכים, לכתוב כשצוחקים, כשרגועים וגם כשלהוטים. לכתוב גם אם המילים על הדף מיטשטשות, לכתוב במקום לדבר, לכתוב במקום לצעוק. בלהט, בתשוקה, או בשלווה קרה ומנחמת. לכתוב בכל מקום ובכל זמן. לכתוב כל עוד אני קיים. לכתוב, רק כך המילים יבואו, רק כך המילים יישארו, ובלי המילים – אין חיים. לכתוב במקום לא לכתוב, לכתוב במקום, בלי לחשוב. אות אחרי אות, מילה ומילה, משפט ומשפט. עוד דף נגמר. עוד דף הצטרף לשורה. לכתוב על הכול, לכתוב הכול. כל מה שתצטרך נמצא כאן, תכתוב! תכתוב במקום לצרוח. תכתוב כדי שתישאר. כי המילים יישארו לנצח. אני איעלם, אתה תיעלם, בסופו של דבר גם מהעולם דבר לא יוותר. אך המילים תישארנה. הן תהדהדנה בדממה, תדברנה בשתיקה. הן תתייצבנה ביני ובינך. ואתה תראה בהן את עצמך, וגם אני אראה בהן אותך, כי המילים, בסך הכול – הן סך הכול אתה.

 

 

לו היו החיים עשויים מנייר

 

לו היו החיים עשויים מנייר

וודאי היה לך קל יותר לחיות

כי כל בעיה היא רק סיבוך בדרך לפתרון

וכל צרה או אסון הם פיתוח דמות

והכל רק משרת ומקדם את העלילה.

הנעל הקרועה לא הייתה דבר מלבד מטאפורה –

במקום נעל חדשה בשלוש מאות שקל

שאת כל הזמן שוכחת לקנות

והירח היה תמיד מלא

משום שזה מוסיף לסצנה נופך קסום.

הדמעות היו מפל

וליבך תמיד היה דופק בעוז

ואף פעם לא היית צריכה לשירותים

ואף פעם לא היו לך כאבי מחזור.

כי הספרות היא חיקוי של המציאות

אך היה זה טוב פי אלף

לו הייתה המציאות חיקוי של הספרות.

 

 

אני כותבת צבעים

 

אני כותבת. זה מה שאני. אני כותבת כשאני שמחה ואני כותבת כשאני עצובה ואני כותבת כשמשעמם לי וכשיש לי משהו לומר וכשאין לי משהו לומר. אני כותבת שירים וסיפורים וקטעים. אני כותבת רגשות, אני כותבת תמונות, וכשרע לי – אני כותבת צבעים.

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon

ת.ד. 9057, רמת אפעל, 5219001

מייל: haolim@tkz.co.il

טלפון: 03-5350157

פקס: 03-5350159