אדישות בהגדרתה לפי האינטרנט: "מונח פסיכולוגי למצב שבו הפרט אינו מגיב לכל ההיבטים הרגשיים, החברתיים והפיזיים השזורים בחייו". אני משערת שיש המון הגדרות בפסיכולוגיה המחלקות את המונח לכאן ולכאן, ואני לא מתיימרת להתמצא בהן. אני רוצה לדבר על איך שאני תופסת את האדישות, ולכן אדבר במונחים משלי.

 

אני הייתי מחלקת את האדישות לשני סוגים עיקריים: אדישות רגשית ואדישות מעשית. תכף אסביר על כל אחת, ומה הקשר ביניהן. אדישות רגשית מקורה ברגש, כמובן. כאשר רגש מסוים אצל אדם נשחק, או מפותח פחות מאשר שאר רגשותיו, הוא אדיש רגשית לתחושה הספציפית. למשל, חמלה. כאשר אדם אדיש רגשית לחמלה, ייתכנו מצבים בהם יהיה לו קשה לזהות כאב של יצור אחר, או בן אדם אחר.

 

אדישות מעשית מאפיינת אדם בעל חוסר עשייה בתחום מסוים. ניתן להגדיר עשייה, לעניות דעתי, בשתי דרכים: הראשונה – פשוטה כמשמעה, עשייה. ביצוע פעולות מסוימות שמשפיעות על גורמים נוספים בסיטואציה. השנייה – עשייה בצורת מחשבה, מה שמתאפיין בשינוי בצורת המחשבה. ניתן לומר כי אתה אינך אדיש מעשית כלפי הרעב באפריקה, למשל, כיוון שאתה מבין שיש לשנותו. ההגדרה הזו מתאימה במקרים בהם ההגדרה הראשונה מאוד קשה ליישום, כמעט בלתי אפשרית, אם כי גם במקרה זה ניתן לומר כי במובן מסוים האדם עדיין אדיש מעשית.

 

אדישות רגשית במקרים רבים מובילה לאדישות מעשית. נחזור לחמלה. כאשר אדם לא מסוגל לזהות חמלה (במקרה הקיצוני), כלומר אדיש רגשית לחמלה, הוא לא יראה סיבה למגר את הכאב של הצד השני. כך, אוטומטית הוא יהפוך לאדיש מעשית בשני האופנים: מחשבתית ומעשית.

 

כאשר המקור של אדישות מעשית אינו רגש בלבד (וכך הדבר בדר"כ), מקורה גם בהגיון ובידע. כלומר, בצד הרציונלי של האישיות. הערכים עליהם אנחנו גדלים משתרשים בתודעה שלנו, גם איננו תמיד מזדהים איתם רגשית. התוצאה היא כי גם אם אדם אדיש לחמלה, הוא עשוי לזהות את התסמינים של הכאב אצל האחר כיוון שהתחנך לזהותם, ולכן לא יהיה אדיש מעשית. אם בילדותנו הראו לנו בגנון ציורים של פרצופים ליד השמות של הרגשות שמביעים הפרצופים, נדע שכאשר אדם בוכה – כואב לו, לא חשוב כרגע אם מנטלית או פיזית. כאשר הילד יתבגר, הוא כמובן מניסיונו ומהידע שרכש במשך השנים יידע לזהות את הכאב של האחר, גם אם הוא לא באמת ירחם עליו. לפי ההגדרה השנייה, הוא כבר לא אדיש מעשית. השינוי בצורת המחשבה עשוי להוביל לכך שהאדם יעשה מעשה וינסה לעזור לאחר, ואז כבר לא יהיה אדיש מעשית בכלל.

 

 

אמנם, לעיתים האדישות הרגשית גוברת על הרציונליות, ואז האדם בכל זאת יהיה אדיש מעשית. במקרה זה ההשלכות עלולות להיות הרסניות. מדובר במיליוני אנשים שמתעלמים מהמציאות, בין אם הם אדישים מעשית מבחינה פרקטית ובין אם הם אדישים מעשית מכל הבחינות (פרקטית ותפיסתית). האם אתם נוטים להתלונן על צורת הממשל, או על תופעה מסוימת בחברה, כאשר אתם לא נוקפים אצבע על מנת לשנות את המצב?

 

בסופו של דבר, הכל מתחיל בחינוך. גם הצד האמוציונלי שלנו נבנה במהלך הילדות, כאשר אנו לומדים דברים חדשים כל העת. אם נצליח לעורר את האנושיות והרגש שבנו בעזרת חינוך איכותי, בסופו של תהליך נחיה בעולם טוב יותר. חינוך, גם אם הוא לא משנה את התחושה שלנו, משנה את המחשבה שלנו במידה מסוימת. לצערנו, בחוץ ישנם עוד הרבה אדישים מעשית מבחינה מחשבתית. כאשר נשנה את תפיסת העולם של בני האדם, נגביר את המודעות לחשיבות המעשה של האדם כיחיד. כך, אולי יום אחד האכפתיות תפציע בנו מחדש, ותתבטא במובנה האמוציונלי והרציונלי כאחד.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon

ת.ד. 9057, רמת אפעל, 5219001

מייל: haolim@tkz.co.il

טלפון: 03-5350157

פקס: 03-5350159