אתחיל מלספר לכם על הסמינר שעברתי עם שכבתי לפני בערך שלושה שבועות, סמינר שקוף, הסמינר היה עוצמתי ואמתי עברנו מסגרות שונות על חיינו כבני נוער, על הקשר שלנו עם ההורים, על מיניות ומגדר ובסוף הגיע אלינו מתנועת הבוגרים נמרוד אהלי להרצות לנו על בני נוער.

 

להרצאה שלו הוא קרא "בלי עתיד בלי תקווה בלי חלום", הוא דיבר עלינו על בני הנוער וחיפושינו אחר משמעות במעשינו , אחר הבנה בנוער בסיכון נוער אשר נשאר ללא תקווה, והראה לנו כיצד הנוער של היום גדל עם פחות תקווה מאשר הנוער בעבר הוא הראה לנו זאת כאשר הסביר שכששאלו אנשים מבוגרים אם הם מאמינים שיהיה שלום רובם ענו כן, לעומת זאת כששאלו בני נוער אם הם מאמינים שיהיה שלום רובם ענו שלא.

 

הסמינר עבורי היה משמעותי עוצמתי וקשה, למדתי המון ובעיקר נחשפתי אל תרבות הנוער שבה אני חיה, אך דבר אחד הפריע לי בסמינר הרצאתו של נמרוד גרמה לי לחוסר שקט , מבחינתי הוא הגיע הציב מולנו מראה והראה לנו את הדברים הטובים , הרעים והקשיים בלי רחמים, כמו שצריך לפי דעתי . הוא סיים את הרצאתו באל תאבדו תקווה זה הכי חשוב וכשנשאל איך? איך לא לאבד תקווה? לא ענה ואמר שזה תפקידנו לגלות.

 

אני אודה תשובתו לא סיפקה אותי והפריעה לי טיפה לכן אני וחברותי ניגשנו אליו בהפסקה ושאלנו אותו כיצד הוא יכול לבוא לשים לנו מראה מול הפחדים הכי גדולים שלנו מול החיפוש משמעות שאנחנו עוברים מול כל החששות וכל התחושות שלנו ולבסוף אומר שתקווה היא הדבר הכי חשוב ושאסור לאבד אותה, התעקשתי לשאול שוב איך? איך מוצאים אותה ? אך תשובתו לא השתנתה והיא עדיין לא סיפקה אותי ואמר שהוא גרם לנו לשאול את השאלות ועכשיו אנו צריכים לחפש אחר התשובות בעצמנו. תשובתו לא סיפקה אותי והשאירה אותי מלאה בשאלות.

 

 חזרתי לשגרה בית ספר, הדרכה וחברים ושוב ושוב עולה המוחי השאלה איך ? איך מוצאים את התקווה?    לפני כשבועיים התקיים בעולם יום האישה הבין לאומי במהלכו אני וחברתי להדרכה שחר, העברנו פעולת בנות לחוג שלנו (כיתות ו) , הפעולה הייתה בנויה על מה מקומן של הנשים בחברה והמסוגלות שלנו לעשות הכל. במהלך הפעולה הראנו להם סרטון "כמו בת" שמראה לנו נערות וילדות אשר מתבקשות לעשות מספר פעולות רגילות כמו ריצה , זריקה לצחוק ועוד , וכל זה כשהן נתבקשות לעשות זאת כמו שבנות עושות , בסרטון אנחנו נחשפים לעניין שבשביל אותן ילדות אשר התבקשו לעשות את אותן פעולות כמו בת הן ניסו לעשות אותן בצורה הכי טובה מהירה וחזקה שהן יכולות לעומת הנערות אשר עשו את אותן פעולות בעדינות ובצחוק ולא במטרה של הכי טוב ומהר אלה לפי הסטיגמות שלפיהן כיצד בנות אמורות לעשות את אותן דברים.

לאחר הסרטון דיברנו עם החוג על כיצד אישה צריכה להיראות ולהיות , והאם אנחנו מסכימות עם זה או לא. אני חייבת להודות שהתגובה שלהן הפתיעה אותי הן התייחסו לנושא ברצינות וכשנשאלו האם לדעתן הדימויים שהחברה מכתיבה לנו נכונה הן ענו ללא היסוס ובפה אחד לא, אנחנו יכולות לעשות הכל ודבר לא ימנע מאיתנו להגשים את חלומנו באשר הוא , גופנו הוא גופנו ואנו לא צריכות לשנות אותו או להתנהג בצורה עדינה כפי שהחברה מכתיבה לנו , אנו יכולות לשחק כדורגל לרוץ מהר ולהיות נשיאת המדינה, הן לא רואות שום מכשול בהיותן בנות. לאחר הפעולה ישבתי עם חברתי להדרכה שחר והסכמנו שהבנות היו כל כך חזקות ובעלי תובנות עמוקות ובאמת חשובות .

 

לאחר הפעולה חזרתי לביתי ולפתע עלתה במוחי השאלה איך? איך מוצאים את התקווה? אבל הפעם הייתה בידי תשובה אולי לא מלאה אבל התחלה , התשובה לשאלה זו היא מאוד מורכבת אך לפי דעתי היא מתחילה בחינוך, התקווה נמצאת בחניכות שלי שיום יבוא והן ישנו את הסביבה שלהן ואת השכונה והעיר והכל ויהפכו אותם למקומות בטוחים עבורן ועבור כולן.

ולא רק החניכות שלי כל חניכי התנועה בכולם יש תקווה כולם מחנכים לשינוי משמעותי ועמוק להבנה שכולנו שווים וכולנו חופשיים וחיינו היא בחירה, ותפקידנו לנסות לחנך את חניכנו לבחור בצורה הטובה ביותר עבורם ועבור כולנו, להעניק להם כלים שידעו כיצד לבחור ובמה לבחור ולגרום להם לשאול שאלות על חייהם ושיחפשו אחר התשובות שלהם.  כך אני מצאתי את התקווה בחניכות שלי , בחינוך.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon

ת.ד. 9057, רמת אפעל, 5219001

מייל: haolim@tkz.co.il

טלפון: 03-5350157

פקס: 03-5350159