אני נגשת בפעם השישית לנסות לכתוב את המכתב הזה, משהו בי לא נותן לסכם, אני כל פעם מחדש חוזרת להתחלה, איך הראו לנו את כל המחנות שצריכים...

אני לא יכולה לתאר במילים את כמות האהבה שיש לי למקום הזה וכמה שאני אתגעגע אליו ואליכם, אז אני בכלל לא אנסה. אני אתחיל בזה שאני כ"כ שמחה...

אוף לא בא לי לסכם שנה ואת האמת אני אגיד שאני מפחד מזה רצח. אז אני אתחיל מלהרים לנו כי אנחנו פשוט אלופים ואני חושב שכבר לאורך המונולוג הזה...