יש לי הצעה שלא תוכלו לסרב לה

הייתי כבר בטוח שלא אצליח לעשות משהו מיוחד השנה. אחרי שניסיתי לעשות בית עץ במחנה מוצקין, ולארגן טיול לגרעין שלי, ובשני המקרים זה לא הצליח. יום אחד בחודש אפריל, רכז המחנה שלי אמר לי "ענבר, יש לי הצעה שלא תוכל לסרב לה". באותו יום הלכתי למחנה וישבתי אתו לשיחה, והוא סיפר לי שרוצים שאני אהיה מוביל יצירה במקי"ץ. ברגע שהוא הציע את זה, הבנתי שהוא צדק, שאני באמת לא יכול לסרב להצעה הזו. מחודש מאי ועד חודש יולי, מה שהיה לי בראש זה רק המקי"ץ. בדרך עברנו בסמינר מובילות, סמינר ארצי בו הסבירו לנו על התפקידים. העברתי עם חברי לצוות באזור את סמינר חלומות, וחלמנו על המקי"ץ. ישבתי עם מהנדס על המבנה. התחלנו לראות איך ההרשמה מתקדמת, וזה לא נראה טוב. בסוף הבנו שאנחנו צריכים לחבר אזורים. התפקיד שלי היה להיות אחראי על מבנה אחד, של האזור שלי (צפון). בסך הכל, היינו שני מובילי יצירה בצפון, והיינו אמורים להוביל בנייה של שני מבנים - כל אחד מבנה אחד. סוף סוף הגיע המקי"ץ. אני לא אשכח איך הגעתי ליער לביא בהתרגשות, לקראת כל הבנייה. יום אחר כך, הגיע הועד הפועל. התחלקנו לקבוצות והתחלנו לעבוד. ורק אז הבנתי את גודל האחריות שכרוכה בלהיות מוביל במקי"ץ. הייתי צריך לרדוף אחרי חניכים שיעבדו. הרגשתי שהם לא מחוייבים לעבודה כמו שהייתי רוצה. בציפיה שלי, מי שבא, בא כדי לעשות את מה שצריך לעשות במפעל. הרגשתי אכזבה. אחרי היום הראשון התחיל לחץ של זמן. במהלך היום השני הבנתי שאין מצב שמסיימים את המבנה לפני שהחניכים מגיעים. הצוות הצליח לשכנע אותי שזה אפשרי, והמשכנו לעבוד על המבנה. אבל בערב החלטנו לוותר עליו. היה בי תסכול. אמרתי לעצמי - לא יכול להיות שזה קורה לי שוב. שוב אני מנסה לעשות משהו, שכמעט קורה, וברגע האחרון לא מצליח. אבל הייתי צריך להמשיך, בשביל חברי הצוות שלי, שידעתי שגם להם קשה. בהמשך המפעל נשארנו בתפקידים שלנו. אחרי שפירקו את המבנה שלי, הצטרפתי לעזור בבניית המבנה השני, שהלל מנופית היה אחראי עליו, מבנה שהלל קרא לו 'המפציץ'. במקור, לאזור של נופית היה רעיון לסיפור מסגרת, שקשור למסע בזמן, ולכן הם רצו להכין 'מנהרת זמן'. כשאיחדנו את האיזורים, סיפור המסגרת הזה בוטל, אבל הרעיון למתקן נשאר - שני מגדלים, שאפשר לעבור ביניהם דרך 'גשר הימאלאיה' עם חבלים; מצד אחד של המתקן, אפשר לטפס עליו עם סולם צמיגים, ומהצד השני - לגלוש למטה במגלשה. עבדנו על המבנה הזה, הלל ואני ביחד, עד שהוא עזב. כשהגיעו החניכים, הלל התחיל למלא תפקיד של מדריך, ואני הפכתי לאחראי על המבנה. המשכנו לעבוד עוד יומיים על המבנה. ביום ה