על מה מבוזבז הכסף של התנועה, כלומר של דמי החבר שלנו? הייתכן כי השמועה האחרונה על תפוצת הנרות הריחניים בקומונות של גרעיני שכבת דרור נכונה? האם השתלטות הדת במדינה כל כך נרחבת, שאפילו הגיעה למצב של שמירת נגיעה במרחב הציבורי בקומונות, כפי שבקומונה אנונימית של שכבת דרור אסור להחזיק ידיים? אילו עוד שערוריות מתהוות מתחת לבד החולצה הכחולה? האם ישנו קשר לכתבה הנעלמת הישנה ב"במבחן" הכתום, "סקס בשק"ש"? מה באמת קורה בליווי המד"צים ברחבי המחנות? כפיית ערכים וחדווה או שמא הוצאת עצבים בלתי פוסקת על המל"צ? אנא דווחו לנו והיו ערניים.
(תרומות למד"צים ומל"צים תתקבלנה בברכה בעמותה "גם אני הדרכתי/ ליוויתי וניצלתי". התקשרו עוד היום למספר 666-666-666. להזמנת פץ' חברות בעמותה לכיס החולצה הכחולה פנו לשירה. לעזרה נפשית פנו לקומונר/ית הרובצ/ת בחדר הבוגרת, או לחלופין לאל המקומי. או אלה, לא אגדיר.)
אם כבר ייעוד התנועה הוא הנושא של הועידה השמינית, בואו נשים קלפים על השולחן ונאמר אם אנחנו מתכוונים לתת לבעיות חמורות כגון הנ"ל להפריע לנו בהגשמה ובמימוש היעד.
...
בואו נדבר רגע על חופש הביטוי בתנועה. באיזו מידה חניכים יכולים להביע את דעתם? איפה עובר הגבול כך שנוכל להמשיך לקרוא לעצמנו "תנועה של חניכים"? אני סבורה כי יש לתבל את התוכן חמור הסבר בהומור עצמי ובביקורת, שעלולים להתפרש כבוטים מעט לפעמים. אבל מה יוצר הווי תנועתי אם לא בדיחות?
בדיחות מציגות את הקשיים. האופן ההומוריסטי בו מוצג הקושי מאפשר לנו להתמודד איתו ללא עצבים מיותרים. כמו כן, עצם הצגת הקושי בבדיחה גורם לכך שנהיה מודעים אליו, ומודעות מובילה למעשה – פתירת הקושי. בדיוק בגלל זה, כדי שנוכל להתמודד עם הקשיים שלנו בהנאה, וגם כדי ליצור הווי תנועתי באופן כללי, נוסד ב"במבחן" מדור חדש – "חפצים בפינה (מדור הקונצים)".
למה חפצים בפינה? בפינה שמים חפצים שאינם המרכז של החדר, אבל חוסר נוכחותם מפריעה לנו בעין ובקומפוזיציה. כתבות אלו אמנם בפינה, אך למעשה הן מהותיות ביותר על מנת שתנועתנו תהיה שלמה.
בברכת עלה נעלה,
העורכות:
שירה, מחנה מוצקין
איילת מחנה ארמון הנציב.