אני לא רוצה להיות מדריך יותר / אני יודע למה אני מדריך


אני התחלתי את השנה השנייה בהדרכה, ואני רק חושב על לפרוש כבר. החניכים לא שמים עלי, הלימודים לוחצים, והבוגרת לא עוזרת. על מי אני עובד? זה כבר ידוע שיש רק חבר בוגרת אחד במחנה כפר מכבי. (כאילו, ט'ניקים לא עושים הרבה..)

כשאני חושב על זה, למה התחלתי להדריך בכלל?

אני אפילו לא אוהב ילדים! כל כך נמאס לי מזה, אני לא יודע איך אנשים מחזיקים את יא' ולא פורשים מההדרכה. זה מספיק קשה שאני צריך להתאמץ ולהגיע למחנות אחרים רק כדי לעבור פעולות, גם יש לי את צוותא, מז''מ, ואפילו את צוות נז''ם, שאלוהים יודע איך נתנו לי אותו! למה לטרוח להכין פעולות כיפיות, אם חניכים לא באים? ההורים לא יכעסו יותר מדי, ואם הקומונר יכעס, אז מה? מי שואל אותו בכלל!

בעצם, כשאני חושב על זה, אני נזכר למה התחלתי להדריך. הקומונרית שלי איימה עלי, שאם אני לא עושה את זה, היא תחזור מצה''ל עם נשק. מה קרה מאז? אפילו לא ראיתי אותה. אבל… היה כיף להדריך שנה שעברה. והטיול פתיחת שנה גם היה כיף. ואני די אוהב את החניכים שלי. עכשיו כשאני חושב על זה, אני יודע למה אני עדיין מדריך. זה חשוב לי להשפיע, לשנות ולעורר השראה. אני אוהב לכתוב פעולות ולחשוב על כל אחד מהחניכים, ואיך המתודה הזאת תשפיע עליהם, ואיך המשחק הזה יגרום להם לצחוק. בעצם, אני לא רוצה לפרוש מהדרכה. אני אוהב להיות מדריך, למרות שזה קשה.

816 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

מועדון הסרט של תא"צ כאמצעי מגבש

תכל'ס, מועדון הסרט בתא"צ זה דבר מופלא. בייחוד בשנת יב', כשהסמינרים מפסיקים להיות שכבתיים והופכים להיות גרעיניים. אני הרגשתי את זה מאוד קרוב ללב כשחילקו אותנו לגרעינים בסמינר השביעיות, ואחד מהחששות הכי

פוסט אימפריאליזם או סתם פוסט על אימפריאליזם

עקב רצף הניצחונות האחרון של ענקיות הטכנולוגיה אל מול העולם, אני חושב שהגיע הזמן לדבר על המצב. ובניצחונות, אני מתכוון לסיום המלחמה הגדולה של העשורים האחרונים. ובמלחמה, אני מתכוון למאבק כוח בין העולם הי