אף אחד לא מדבר על כמה שזה קשה לעזוב, לעזוב את המסגרת ואת המקום שבו היית כל כך הרבה זמן. לעזוב את המקום שבאמת הכי חשוב לך ולעבור למסגרת שונה. כשמדובר על עזיבה ופרידה רוב הזמן הדחקתי את המחשבות והתחושות שלי בתקווה שזה יעזור ויתן לי עוד זמן להנות מההווה. ועם זאת, שנה שלמה שאני מוטרדת לגבי מה שאני אכתוב במעמד הזה, שנה שלמה שאני תוהה מה אני אכתוב כשיגיע הרגע שלי לסיים את תקופת החניכות שלי במחנה. וכשיגיע הרגע שלי להמשיך במסלול ולעבור הלאה.
משיחות על גיוסים וחניכים, לשיחות על שנות שירות וצבא. ככה הזמן עבר מהר, שאפילו לא שמנו לב שהסתיימה השנה. השנה בשבילי הייתה המשמעותית ביותר מכל השנים שלי במחנה. לקחתי על עצמי יותר אתגרים ודחקתי אותי יותר ויותר לקצה.
המחנה הזה נתן לי רק טוב, המחנה הזה הפך אותי למי שאני, המחנה הפך אותי לבן אדם טוב יותר, מילדה ביישנית ושקטה למישהי שעומדת מול מחנה שלם בלי פחד. תודה על כל ההזדמנויות וההגשמות שהיו לי, תודה לכל אחד ואחת ממכן שעזרו לי והתלוו אליי במהלך כל התהליכים.
יש פה איזשהו קסם, שלא נמצא באגדות או בסיפורים. הקסם הזה הוא ייחודי למחנה מוצקין. בלב שלם אני אומרת שלקסם הזה קוראים חברת נוער. אז תודה לכם על הזכות להיות חלק ממשהו גדול, חלק מחברת נוער ששונה מהתרבות שבה אנחנו חיים, חלק מחברה שיש לכל אחד ואחת מקום משלה, חברה שבה אנו בוחרים לקחת אחריות על עצמנו ועל הסובבים אותנו.

אנחנו כל הזמן אומרים ״המחנה זה הבית״, זה מאוד משעשע איך משפט אחד של שלוש מילים יכול להיות כל כך נכון. המחנה הוא מעבר לרק מבנה, הוא מבנה קסום שמחזיק בתוכו כל כך הרבה מהזיכרונות שלנו, את ההנאות והשמחה שלנו. ועכשיו אני נאחזת בזיכרונות האלה בידיעה שהם תמיד יהיו חלק ממני.
מאחלת לשכבות הבוגרת לזכור ש״צריך לעשות בשביל לעשות״, ולא להסתמך על קיצורי הדרך והדרכים הקלות. לבוא בלב שלם לעשייה רחבה ולהגשמה. להוביל וליזום לשתף ולהתייעץ ובעיקר להמשיך ולקיים את חברת הנוער.
וכעת, הגיע הזמן להתחלה חדשה, אני עצובה אבל יודעת שזה הזמן שלי, לפרוח, להתפתח ולמצוא את עצמי בדיוק כמו שאתם לימדתם אותי.
המחנה הוא הבית. הבוגרת וחניכי הצעירה והמתבגרת הם המשפחה שחיים כאן.
תודה מחנה מוצקין, זכיתי להיות פה.
אוהבת אותכם המון, תשמרו לי על הבית.

Comments