כשאני חושב על מה המחנה עבורי, אני חושב על תחושה נעימה, מן תחושה של התמלאות רגשית, של פרפרים בבטן, תחושה שאני שמח ומאושר, תחושה שגורמת לי להרגיש חי.
לפני 1160 בדיוק הגעתי קלוזנר 29 ונכנסתי דרך שער ירוק לפעולה הראשונה שלי, לפני 1160 התאהבתי במחנה רעננה מרכז, מקום קסום שבוא אנשים זוכים לצחוק, לחבק ,לצבור חוויות עם חברים, לעשות שטויות אחד עם השני, ובסופו של דבר מקום בוא בני נוער רוצים לחנך מבחירה ומאהבה כי זה הדבר הנכון לעשות. אני מודה על כך שזכיתי לקחת חלק מחברת הנוער הזאת, שלא רואים בכל מקום, שרוצה שהדברים יהיו אחרת, ערכיים יותר שנעשים באהבה ללא תמורה ובחיוך. לא פשוט לתאר כמה אני מחובר ואוהב את המקום הזה בעומק ליבי, אבל יש פה משהו מיוחד, על כל קשקוש, ציור או סתם כף יד על הקיר, עומד מאחוריו סיפור שלם על כמה ילדים שאוהבים את המקום הזה בדיוק כמוני ורצו להשאיר את חותמם על הבית שלהם כדי שבפעולה הבאה שלהם או בשנה הבאה יוכלו לבוא ולהיזכר ביום הזה ובחברים שזה קרה איתם.

כשאני חושב על הזיכרונות שלי מ1160 ימים האחרונים שלי במחנה, אני רואה אנשים מקסימים ומשמעותיים עבורי שצוחקים, מחייכים לאוזן ואוזן שרואים שהם מאושרים ואוהבים את הסובבים אותם, שהם מצאו את המקום בו הם מצליחים לבטא את עצמם בלי מסכות. אני רואה בני נוער שוויתרו על דברים אישיים בשביל שהמחנה יהיה טוב יותר ונעים יותר עבורם ועבור החניכים. אני רואה אותי מסתובב במחנה צוחק ומרגיש שמצאתי את המקום שלי, את הבית שאליו אני מרגיש כלכך שייך, שאני אוהב כל פגע בקיר או ברצפה, שאני יודע איזה מושב בסלון הוא הכי נוח ואיפה יש את המזגן הכי שווה. אני נזכר בשיחות שלי עם חברים, בוגרים ודמויות חינוכיות שעזרו לי ועיצבו אותי והפכו אותי לשגיא שבסוף כיתה יב, שמרגיש שההחלטה להגיע למחנה הייתה ההחלטה הכי נכונה וטובה שהוא קיבל בחיים שלו. כי האנשים שיושבים משמאלי ומימיני הם החברים הכי טובים שלי, הם אנשים שנחשפתי אליהם, שראו אותי בוכה, צוחק, עצוב ומאושר, אנשים שהפכו לחברים שלי לחיים כי עברנו תקופה מדהימה וחווינו חוויות משמעותיות ומיוחדות ביחד.
קיבלתי את הזכות לבוא למקום הזה ולצחוק עם אנשים שגדולים ממני ומהווים עבורי דמות לחיקוי וגם לצחוק ולעשות שטויות עם חניכים בשכבות ד' וה' ולזכות להיות הדמות הזאת שפעם היוו לי. כמה יפה זה שבמחנה לא משנה בן כמה אתה, איך אתה נראה או מה אתה אוהב, אתה ילד פה ביחד עם כולם, המחנה זה הוא בית ומקום הבריחה שלי ושלכם מהמציאות, אנחנו באים לפה כדי להירגע, לצחוק, להשתולל, ובסופו של דבר לחנך, להעביר את הכיף ואת הערכים שאנחנו קיבלנו הלאה, כדי שהחניכים שלנו יזכו לחוות את החוויה הקסומה שאנחנו חווינו במחנה לאורך השנים.
אז אני אשמח לבקש בקשה מהבוגרת, אל תוותרו על המקום הזה, תשמרו עליו, המקום הזה שינה אותי ועיצב אותי לאדם שעומד מולכם היום וזה קרה בזכות האנשים המדהימים שדורכים פה ודרכו פה. החוויות שצוברים כאן בלתי ניתנות להחלפה והמשימה שלנו כחברי בוגרת רעננה מרכז היא לשמר את זה ולהעביר את זה הלאה, את הערכים ודרך החיים שלנו במחנה.
תמשיכו להדריך, לאהוב את החניכים שלכם כי בסופו של דבר החיים שלנו בלי המחנה והתנועה היו נראים אחרת לגמרי.
אני אוהב אותכם, את המחנה והתנועה מכל הלב שלי, אני אתגעגע אליכם לנצח ורוצה שנשמור על קשר.
שגיא.

Comments