אני לא מאמין שהרגע הזה הגיע. כבר כמה חודשים שאני חשבתי על היום הזה ופחדתי. אבל יותר משפחדתי, התכוננתי אליו. ניסיתי לבלות כמה שיותר זמן עם החברים הקרובים שלי, לפתח קשרים חדשים ולשמור על אלו שהיו. ועדיין החיים כמו שהם תמיד, תפסו אותי לא מוכן. למרות כל הזמן שהייתי עם אנשים שאני אוהב, זה לא היה מספיק. הרגשתי שכל שנייה שאני לא עם חברים, היא שנייה מבוזבזת וחייתי כל יום כאילו הוא האחרון. והנה הגיע היום האחרון, הפרידה שלנו.
המחנה בשבילי הוא בית. לא בית שני כמו שהרוב פה יגידו אלא באמת בית ראשון. אין מקום שאני מרגיש בו בטוח ושאני יכול לדבר בפתיחות כמו המחנה. אין מקום שאני מרגיש שלא ישפטו אותי בו כמו במחנה. בשבילי המקום הזה באמת מיוחד. כשהצטרפתי למחנה, בחיים לא הייתי חושב שהייתי מסיים את השנה עם כל כך הרבה חברים וחוויות חדשות. לחשוב שבשנה אחת, פגשתי את האנשים הכי חשובים בחיים שלי וגיליתי כל כך הרבה על עצמי. אם הייתם אומרים לאילן של כיתה יא, הוא בחיים לא היה מאמין. הוא בחיים לא היה מאמין שהוא חווה כל כך הרבה עליות ומורדות בשנה אחת. הוא בחיים לא היה מאמין שהוא כל כך השתנה. אבל הכי היה לו קשה להאמין, שחבורה של אנשים שלפני רגע הייתה זרה הפכה להיות כל כך קרובה אליו.
אני מסתכל עכשיו על כולכם ואני לא רוצה לעזוב. אני רוצה להישאר פה לנצח, לרכז את צוות חגת, להדריך, למלצ ולעשות את כל מה שלא הספקתי. אבל אני לא יכול. אף אחד לא יכול. לעזוב כואב לי מאוד אבל אני יודע שזה הכרחי. הבניין המופלא הזה עמד כאן הרבה לפני ויעמוד גם הרבה אחרי. תסתכלו על הקירות האלה. "חוגים שלא נשכח" עאלק מי הם בכלל? אבל דווקא בזה תמון היופי. עברו בשערים של המחנה כל כך הרבה שכבות יב שעזבו, וכל כך הרבה שכבות שהתגעגעו אליהן. אני מאמין שבדיוק זה הקסם במחנה, ההמשכיות שלו. אין לי ספק שהמחנה יעמוד כאן עוד הרבה זמן, ואני אזכה לבקר אותו עוד הרבה, הפעם כבר כמישהו מבחוץ.
אני באמת מודה לכל אחד ואחת מכם על זה שניתנה לי הזכות להיות חבר שלכם ולהיות חבר בבוגרת. תודה. אני אוהב כל אחד ואחת מכם כל כך. תודה למי שהיה שם בשבילי ברגעים הכי שפלים, למי שדאג לי כשלא דאגתי לעצמי. לנצח אתם תהיו חרוטים בלב שלי.
תודה על הכל, אילן
Comments