יום השואה- שישה תפוחי אדמה/מניה הלוי (המחזה)

מאת מניה לוי

הדמויות:

1) בניק – האח הבכור, בן 12.

2) ללקה – הסיפור מוצג מנקודת מבטה. האחות האמצעית, בת 9.

3) אולק – האח הצעיר, בן 6.

4) ליאון – הילד היתום

5) אנה – הילדה היתומה

6) המספר

הקדמה (המדריך יספר לחניכים כדי להבין את הרקע למחזה):

הרעב, היתמות ויחסי המשפחה בגטו היו 3 נושאים מרכזיים שעיצבו את חוויית החיים:

1) הרעב הוא הגורם הקשה והמענה ביותר בגטו על פי זיכרונותיהם של הניצולים. זהו הגורם העיקרי לרוב המחלות ולתמותה המואצת בגטו (שהיתה פי 10 מהתמותה בתנאים נורמליים). ההתמודדות עם הרעב היא המאבק העיקרי להישרדות בחיי היום יום.

2) היתמות היא בעיה רחת היקף בגטו: עקב התמותה הגבוהה, ילדים רבים נותרו ללא הוריהם, והתמודדו בכוחות עצמם במאבק הקיום הקשה בגטו.

3) יחסי המשפחה בגטו מושפעים מן המציאות הקשה של רעב, יתמות ושכול, בצד אווירת הטרור, ההשפלה, תנאי הקור, הצפיפות והמחלות. נטל הדאגה לקיומם של בני המשפחה מעיק מאד על היחיד, אך מצד שני מעניק לו הקשר משפחתי כוח נפשי ורצון חיים.

המספרת ושני אחיה התייתמו מהוריהם, בתוך תקופת חייהם בגטו, והאח הגדול נותר המפרנס היחיד. ללקה ממש מעריצה את בניק, אחיה הגדול. הוא אף פעם לא מראה פחד או דאגה, תמיד מצליח להשיג להם מספיק אוכל, וזה נותן ביטחון גם לה וגם לאחיהם הקטן, שגם כן – אף פעם לא נראה מוטרד. ללקה מלאת פחדים, וגם בוכה הרבה פעמים כשהיא נזכרת באמא או באבא, אז בניק גוער בה שתפסיק והיא נשמעת לו.

השלושה מצפים מאוד לאכול כבר את תפוחי האדמה האחרונים שיש להם (גם עכשיו בניק לא מודאג – ללקה בטוחה שהוא כבר מתכנן איך להשיג מצרכים לארוחות הבאות). תפוחי האדמה מתבשלים בסיר – כשפתאום מופיעים שני אחים יתומים, שנהגו לקבל מדי פעם ארוחה מאם המשפחה, כשעוד היתה בחיים.

המחזה:

בניק: "ללקה! הוספת מלח לתפודים?"

ללקה: "כן, הוספתי"

אולק (בשחצנות): "נטעם את המים, נראה אם הם מספיק מלוחים, אי אפשר לסמוך עליה"

בניק ואולק טועמים מהמים, ללקה מביטה בכעס.

ללקה: "אתם אף פעם לא סומכים עלי! אבל אל תדאגו, אני עדיין אוהבת אתכם מאוד".

בניק: "עוד מעט תפוחי האדמה יהיו מוכנים לאכילה"

אולק: "כן, עוד מעט אפשר יהיה לאכול".

נשמעות דפיקות קלות בדלת.

אולק: "אוי לא..."

ללקה: "אלה לא גרמנים. גרמנים לא היו טורחים לדפוק על הדלת."

בניק: "בטח שכנים"

ללקה: "לפתוח?"

אולק: "עדיף שלא, הם בטח יבקשו שניתן להם תפוחי אדמה".

ללקה: "אז מה, נתנהג כאילו אנחנו לא בבית?".

שוב דופקים בדלת בעדינות.

בניק (בהחלטיות) :"נפתח. אם ירצו, לא ניתן".

ללקה פותחת את הדלת, נכנסים 2 ילדים.

אולק: "אלה היתומים! כבר מזמן הפכו ליתומים, ומאז הם עוברים מבית לבית ואוכלים כל ארוחה אצל משפחה אחרת. גם אמא שלנו היתה נותנת להם ארוחה חמה פעם בשבוע."

ליאון: "איפה אמא שלכם?"

ללקה: "אמא איננה. לקחו אותה לפני שבוע".

היתומים נאנחים באכזבה.

אנה: "אז מה יהיה? אצל מי נאכל?"

המספר: "ליאון משך בכתפיו. נשתררה שתיקה. היתומים הביטו זה בזה. גם אנחנו משכנו בכתפינו ופזלנו לעבר הסיר שעל הכיריים."

אנה: "היי, מה זה הסיר הזה?"

המספר: "כל הילדים התקרבו אל התנור, הקיפו את הסיר, עמדו שם חמישתם והביטו פנימה. בחדר נישא ריח חמים ומגרה של תפוחי אדמה מבושלים."

היתומים נושמים עמוק.

ליאון: "היה לנו יום רע היום. לא הצלחנו לקבץ כלום".

אולק: "כמה אנחנו? 1, 2, 3, 4, 5… אבל זה יכול להספיק".

המספר: "בניק נותן לאולק דחיפה חזקה במרפק. היתומים נראו מיואשים. בניק מביט בהם רגע מהורהר".

בניק: "טוב, כל אחד יקבל תפוח".

אולק (סופר עם האצבעות): "תראה, ישאר…"

המספר: "ושוב אולק חוטף דחיפה ממרפקו של בניק"

בניק (מכריז): "ועכשיו נערוך ארוחה חגיגית! יש במה לכסות את השולחן?"

ללקה: "בסדין שבמיטה, הוא עוד נקי".

המספר: "ללקה ממהרת אל הדרגש ומוציאה סדין קרוע. היא פורסת אותו על השולחן. ההכנות לקראת הארוחה נוסכות בילדים חדווה, כולם עוזרים לערוך את השולחן כשהם מחייכים. הם אוכלים בתאבון ובהנאה את התפודים המהבילים, לוגמים מהמים הרתוחים כאילו היה זה מרק. בניק אפילו מגדיל לעשות ומחלק את התפוח השישי לחמישה חלקים נוספים! ואחרי הארוחה המשיכו לשבת והתחילו לשיר שירי שבת – למרות שזה היה יום רביעי…"

46 צפיות
  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon

ת.ד. 9057, רמת אפעל, 5219001

מייל: haolim@tkz.co.il

טלפון: 03-5350157

פקס: 03-5350159