יום השואה- מתוך הסיפור שישה תפוחי אדמה

מתוך הסיפור ששה תפוחי אדמה מאת מניה הלוי

"אז מה, נתנהג כאילו אנחנו לא בבית?" שאלתי בלחש.

הדפיקות נישנו, חלשות כמקודם.

"נפתח. אמר אחי הגדול. "אם ירצו, לא ניתן" הופסיף בהחלטיות.

עוד קודם שהספקתי לפתוח את הדלת לרווחה נדחקו פנימה שני ילדים, בני גילנו בערך. הכרנו אותם בתור היתומים. הם התייתמו לפנינו, ואמי, בעודה בחיים, היתה מעניקה להם ארוחה חמה פעם בשבוע. היה זה מעין הסדר של קבע: הם היו עובדים מבית לבית ואוכלים כל ארוחה אצל משפחה אחרת. ובלילות ישנו בבית המדרש.

שני הילדים עמדו דמומים, כשהם מחפשים בעיניהם את אמי.

"אמא איננה" אמרתי "לקחו אותה לפני שבוע".

אנחת אכזבה נפלטה מפיהם והילדה אמרה: "אז מה יהיה? אצל מי נאכל?"

הילד משך בכתפיו. נשתררה שתיקה. הבטנו זה בזה. גם אנחנו משכנו בכתפינו ופזלנו לעבר הסיר שעל הכיריים. עתה השגיחו הילדים בסיר המעלה אדים. הביטו לעברנו בסקרנות. קרבנו אל התנור, הקפנו את הסיר. גם הם התקרבו. עמדנו שם חמישתנו והבטנו לתוך הסיר הגדול והמפויח. בחדר נישא ריח חמים ומגרה של תפוחי אדמה מבושלים.

הם נשמו עמוקות, והילד אמר: "יום רע היה לנו היום. לא הצלחנו לקבץ כלום". לפתע התפרץ אולק ואמר: "כמה אנחנו?" הוא התחיל לספור והוסיף: "אבל זה יכול להספיק", ומיד ספג דחיפה חזקה ממרפקו של בניק. שני היתומים נראו מיואשים. בניק הביט בהם רגע מהורהר, ולבסוף אמר: "טוב, כל אחד יקבל תפוח".

אולק נסע להתערב: "תראה, יישאר..." ושוב חטף דחיפה ממרפקו של בניק, שהכריז: "ועכשיו נערוך ארוחה חגיגית".

0 צפיות
  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon

ת.ד. 9057, רמת אפעל, 5219001

מייל: haolim@tkz.co.il

טלפון: 03-5350157

פקס: 03-5350159