אורי אורלב על האי ברחוב הציפורים

"התחלתי לקרוא בגיל צעיר. הספרים האהובים עליי היו ספרי מלמות והרפתקאות. ככל שקראתי יותר כך גברה קנאתי בגיבורי הספרים. למה קורים להם כל כך הרבה דברים מסעירים, ולי לא קורה שום דבר? רק מכריחים אותי לאכול, לישון בצהריים וללכת לבית הספר. לא היה דבר שנוא עליי יותר מבית הספר. ואז פרצה המלחמה. אבא שלי עז את הבית במדי קצין, ואני הייתי גאה בו מאוד. לא היה יותר בית ספר. האומנת והמבשלת נעלמו מהבית. היינו רק אמא, אחי ואני. אחרי חודש של הפצצות נמלטנו עם אמא מבניין מגורים בוער, ורצנו ברחוב. להבנות זינקו מחלונות הבתים. אישה צועקת קפצה מקומה עליונה, ואמא לא הניחה לי להסתובב ולראות. פתאום הבנתי שזה קורה גם לי, הנה אני מתחיל להיות גיבור של סיפור הרפתקאות.

מובן שהיו דברים מכאיבים ומפחידים בילדותי. אבל היו גם דברים מדהימים ומרגשים. חווית שאפשר להתנסות בהן אך ורק בזמן מלחמה. כמו תותח עזוב שפוצצנו ולא בכוונה הקנה שלו אחרי שחבריי ואני הקשנו על פגז שהיה תקוע בקנה. או סוס מת, שפתח פתאום את פיו וצחק. כאשר נעלמו כל בני משפחתנו, השכנים והידידים, התחלתי לספר לעצמי סיפור שהכול- המלחמה, הגטו, הגרמנים והיהודים- לא קורה באמת. אני בנו של קיסר סין. אבי, הקיסר, ציווה להעמיד את מיטתי על במה גדולה, והזמין עשרים מנדרינים חכמים לעמוד סביב סביב. אבי הקיסר הורה להם להרדים אותי ולגרום לי לחלום את החלום הזה. הוא רצה שאלמד כמה נוראה המלחמה, וכשבעצמי אהיה קיסר אחריו שלא אעשה מלחמות."

אורי אורלב.

22 צפיות
  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon

ת.ד. 9057, רמת אפעל, 5219001

מייל: haolim@tkz.co.il

טלפון: 03-5350157

פקס: 03-5350159